ניצוצות

"מה רצית לעשות כשעצרת?” הוא שאל...
באיזו מהפעמים אני תוהה, בפעם שכמעט בלעתי את צווארך, כשחשתי את הרכות של שפתיך על אצבעות ידי או כשנגעת בי מגע מרפרף שבקלות היה הופך להיות טעות רנדומלית של מגע, לו הייתי מתלוננת..לא הזזתי אותך.
כשניסיתי לנוח ורק המחשבות שלי נדדו אליך, מפנטזות הוזות. אני אפילו לא יודעת מה הזיתי, רק שהיתה מעורבת בכך הרטיבות שבין רגליי. ואתה.
- ניתנה לה האפשרות לעצור.
כמה שליטה עצמית אני צריכה בשביל לעצור את הרכבת שדוהרת לי בראש עכשיו עם ברקס. ברקס חזק.
- היא לקחה אותה.
הרחם שלי פועמת.
הדופק שלי רץ.
איך שאני רוצה את מגע ידיו
ולא מסוגלת לעמוד בו
להתמודד עם זה
זה כמו לפרוץ סכרים בנשמה שלי

הוא מטורף יותר ממני. אני רואה את זה . חזק .
לא יכולה שלא להרתע ולהמשך ולרצות. אוח.

מגע האצבעות שלו על העור שלי. רוצה אותן חודרות. לא אכפת לאן.
מבעד לעור לבשר לעצמות.

הרחם שלי הולמת. זועקת. מיררת.

אני את כל הרעש שלה מחניקה.

אני לא מסתירה את האמת...