ניצוצות

לילה / ערב.
אני לא יודעת למה אבל איך שהחושך יורד, אני מתחילה לחוש עצבות שכבר קיבלה נישה בילט אין בתרגולת הערב/לילה שלי.
זה מתחיל כנראה בסביבות השעה 10 כשאני יודעת שזה עוד לילה שאני הולכת לישון בו לבד. וזה לא באמת שזה היה עוזר לו היה שם מישהו, עדיין הייתי יודעת שאני לבד, והוא היה תוקף בחיצים מאיימים כשהייתי מסתובבת לצד השני, וחשה בו מכה בעוצמה.
אני צריכה להזכיר לעצמי מידי פעם, שבעצם הפסקתי להיות מאושרת איתו, שלהיות נבולה וקבורה בתוכי, הפך להיות חלק מהשיגרה של להיות איתו. שהריחוק האינסופי שלו אל מול התוקפנות התיסכולית שלי וניסיונות הזויים שלו להתקרב אלי למרות שכבר לא הייתי שם ביחד. רק לבד.
אני בתהליך של ניקיון, כבר כמה ימים טובים, וזה הכל מתבלגן שוב פעם כל פעם מחדש. ונמאס לי . אני רק רוצה פה נקי. אני רוצה שקט במחשבות שלי, לאן שאני לא מסתכל. שליטה על הסביבה שלי, אפילו אם היא תהיה מעט מוגזמת. לא אכפת לי.
וכמה שאני מנקה יותר, כואב לי יותר, כי הגוף המזדיין שלי (או שלא) לא רגיל לכל ההתארגנויות האלו. איתו הוא היתרגל לחיי ברדק, ועכשיו אני נלחמת בזה בכל כוחי. או מה שנשאר.
וכואב לי כל כך.
ויחסית לא כואב כלל. אבל זה פשוט חזק. נכון שידעתי חזק יותר. אבל זה חזק מספיק.מגע קל כואב. ואני שונאת את זה.
ובא לי לצרוח. כל כך בא לי לצרוח עכשיו על העולם. ולחשוב שיכול להיות יותר גרוע.
אני רוצה טוב יותר. אני רוצה הרבה יותר טוב.
אני יודעת שאסור לי להתלונן כל כך הרבה. ושיש עם כל זה כל כך הרבה טוב. רק כשכואב לי הכושר סבל שלי יורד לאפס, וכנראה גם כל הסרטונין המחורבן, אז יכול להיות שמתעצב לי בערב בדיוק בגלל זה.

"אני שונאת את זה!"מדמיינת צוק מול הים, קולות זאבים מייללים, מקסטה, ומוזיקה סמי דרמטית סמי מרגיעה) ואם רק אפתח את פי ואשאג, הכל יתנקה מהבטן, כל הכעסים והעצבות והתסכולים.
yeh right

אל תמכרו לי סיפורים בשקל. הלוואי וזה היה כל כך פשוט. אבל אני יודעת שזה לא. ואין שום דבר שאפשר לעשות בשביל להתמודד עם זה חוצמלהמשיך לחיות את החיים ולהשתדל לעשות שיהיה בסדר, ואפילו להצליח.