ניצוצות

שונה?
אני לא יכולה לסבול את עצמי לאחרונה.
התמכרתי למירוץ מטורף מול עצמי, בניסיון למצוא את אהבת חיי. בולשיט ! בוללללללללללללשיט
זה מה שאני אומרת .


נמאס לי מאנשים, ואני מחפשת עדיין כאלו שישעשעו אותי. כמובן שזה לא קורה.
שעשועים שכאלו הם משהו נרקם
ורקמה זה דבר שמצריך מאמץ והשקעה גם ממי שמושכת בחוטים


אין לי כוח לשום דבר, ואני רוצה את הכל, זה מצב מאוד מתסכל. במיוחד כששזורים לי בין לבין גוונים של דיכאון.
נפילות אין סופיות לתחתית של יאוש, מתוך דשדוש בתוך מציאות "עכשיו" מתסכלת.
במיוחד בלילות. הלילות הכי קשים לי.
הנפילות עמוקות מידי, למעין עצבות אין סופית.
תסכול אבל כזה ששקוע בתוך בוץ. כמו אבן שתקועה בלב ולא נותנת לדם לנסוע...
נמאס לי מזה. נמאס לי הרבה. אני כל פעם מזכירה לעצמי להתנער מזה. לעזוב את התחושה הזו.
מייחלת להקלה ריגשית שדומה לסוכריית מנטוס לפה שזקוק לה בדחיפות.

אני עושה לעצמי תרגילי מחשבה. אומרת לעצמי שאין לי מה להיות בדכאון. להסתכל על מה שיש. אני במקרים אחרים צוללת לתוך לב ליבו של כאבי ומנסה לנתח אותו מכל צד אפשרי. למה זה עדיין כואב כך. למה בלילות. מה אני רוצה. מה חסר לי. וכל שאר הבלה בלה בלה.
מזמינה לי אושר.
שיבוא אלי כבר. אני צריכה אותו לווריד.
אוף


וזוהי המאכלת של עצבותי.
אחת שאף אחד לא ירגיש חוץ ממני.
מאכלת שחופרת בנשמתי.צדה לה זרעים של אושר, שאף אחד מהם לא יעז לגדול בממלכתה.