ניצוצות

מידי פעם מבליחות לי הבלחות של הגיגים. שכשהם צצים, אני חושבת לעצמי "הממ.. זה לבלוג" , וכמובן שלא עובר רגע, וההגיג היקר פורח מהתודעה.והולך לו לאיבוד.

כרגיל, יום חמישי, ויש לי את ההתלבטות הרגילה שלי, אם ללכת או לא.
כמובן השיקולים די חוזרים על עצמם. הבעד קשור לכך שכל מיני אנשים שאני שמחה לפגוש נמצאים במקום אחד.
השיקול נגד מכיל בתוכו את עניין הבגדים (אני מאמינה בבדס"ם בטרנינג!) ואני שונאת אל הדרס קוד הזה, אני שהייתי חסידת השחור, כבר לא יכולה להסתכל עליו. וכמובן שאין לי מה ללבוש. למרות שדי בא לי על המיני האדום. המפ... מיני אדום ונעלי ספורט? (שחורות! כן כן !) הייתי מוסיפה גרבוני רשת, או משהו בסגנון, לו היה בהישג ידי. ו.. .לא יודעת, סתם לזרוק משהו למה. סביר להניח שיהיה שחור. עזבו. זה סתם יראה מוזר. מוזר מידי. גם ל"קהילה" ה"פתוחה" שלנו.
וחומהבגדים אני רוצה לשתף בעוד שיקול נגד נוסף - חברים! אני עדיין מתאוששת מיום חמישי שעבר. אין לי כוח פיזית כבר לעוד אחת!
פשוט זמן ההתאוששות גומר אותי. וזה זמן התאוששות של לפחות יומים!
וחוצמזה יש את העישון סיגריות שתמיד מדרדר אותי לאיזה LM לייט קרובה... או מלברו, או מה שיש.
אה ושכחתי, זה ישמע מוזר אולי, אבל גם כסף הוא שיקול

איכשהו כל חמישי (כמעט) ה"בעד" לוקח את כל הקופה.
המחשבה שלי בעניין היא שהכמיהה שלי להרגיש "חיה" ו"בעניינים" וחוצמזה להתחכך באנשים... ו.. להיות סוטה 😄 לא שזה מזיז לי כבר במיוחד החלק הזה. פשוט, עוד משהו שקיים בי. אך גם הוא צריך ביטוי מידי פעם.


בקיצור, צריך להחליט מה עושים בנוגע להתלבטות זו. אך זה לא כזה ברור מאליו.