שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ואולי לא

ואולי עוד פעם
לפני שבוע. 12 בפברואר 2024 בשעה 21:35

שאלתי את עצמי מה אני רוצה, מה אני יכולה. והנה, התשובה באה. 

אני רוצה שתטפל בך, שתשתפר. אני לא יכולה לכפות עליך את זה, לא משנה כמה ארצה.

ואני עדיין לא יכולה ללכת ממך. אולי זה הדבר הנכון ואולי לא, אבל עוד לא בשלה העת. ככה זה.

אני קצת מכורה אליך. לא יודעת אם זו אהבה, אבל זה עמוק עמוק ומשמעותי.

וברור לי שזה נובע מהשליטה. לאורך יותר משנתיים אנחנו במערכת יחסים שהתפתחה והשתנתה הרבה מאוד, אבל חלק ממנה הוא החסות שלך עלי. אנחנו לא נוטים ל ddlg, ובכל זאת יש איזה מרכיב של כמעט הורות ביחסים. לימדת אותי דברים שההורים שלי לא ידעו ולא יכלו לתת לי. מתנות שלא יתוארו.

להיפרד ממך, אם כך, זה לא רק סוף של סיפור אהבה, זה גם סוג של רצח אב. ואחרי שאיבדתי את שני הורי, קשה לי מאוד לאבד את ההורה הטוב שתפס את מקומם בכשרון כזה.

אז עוד לא. האם בהמשך? אני לא יודעת. נראה. 

בינתיים הכרתי אותו. הוא באמת משהו מיוחד. חכם וסקסי וכיפי. אני רציתי אותו, והוא רצה אותי. שיחקנו קצת, ואני בלמתי הרבה כי אני עדיין שלך. 

ולמרות שהרשית לי להיות איתו, אני לא עושה את זה. יש לי יותר מדי כבוד למערכת השליטה ויותר מדי מודעות למה שהיא עושה ללב שלי, לחיים שלי.

אני יודעת שאתה לא תוכל לקחת אותי חזרה אם אהיה עם אחר. אתה רוצה את זה בשבילי, אבל אני יודעת מי אתה. אם מישהו ישים עלי אצבע, אתה לא תחזיר אותי לעולם.

וגם לו מגיע יותר. הוא לא ממלא מקום. הוא שולט אכפתי שרוצה להיטיב. הוא לא צריך להיות מספר שתיים של אף אחד.

באפריל או במאי אחשוב שוב על מה הלאה. בינתיים, אני משחררת את השאלה. זו תקופה עמוסה ויצירתית והעבודה, כמו תמיד, מצילה אותי מסערות נפש, ועוזרת לי להישאר מקורקעת ויציבה. 

אני כל כך אוהבת אותך, אדוני. מתפללת עליך. יותר מזה לא תתן לי לעזור, אז לפחות זה. 

לפני שבוע. 11 בפברואר 2024 בשעה 12:20

זו הפעם הראשונה מזה שנתיים שאני פשוט לא עונה. בוהה בחלון של הצ'ט, לא פותחת.

מה להגיד לך? זה נגמר? לקחת לי את התקווה? 

לשים אולטימטום? אם תטפל בעצמך אשאר? 

להישאר, כי הבטחתי? 

מה אני רוצה? מה אני יכולה? 

מה עם הגבר הזה שהכרתי אתמול והצליח להעיר אותי אחרי נצח? 

אני תמיד עושה. חותכת. היום אני משותקת לגמרי. אז אני שותקת. 

לפני שבוע. 10 בפברואר 2024 בשעה 22:01

היום דיברתי עם מישהו אחר, והיה טוב. 

בגדתי בך? הפרתי את אמונך? 

כן ולא. בזמן האחרון ידעת שהתחילו איתי ואמרת לי ליהנות מזה, לתת לזה לחזק לי את האגו. ובכל זאת, זו הייתה שיחה אחרת. לא בטוחה שהייתה עוברת אצלך בגרון. 

אתה הישן בחיים לא היית יכול לחיות עם זה, אבל הוא כבר לא פה מזמן. 

אני מנסה לראות מה עוד הוא לימד אותי. נדמה לי שאולי השיעור הכי חשוב הוא להכיר בערכי, ולהיות גאה בעצמי. 

זו הייתה השאלה הראשונה ששאלת. במה את גאה. אמרתי לך שאני לא גאה בכלום. חשבתי שזה רגש לא רלוונטי. 

לימדת אותי שהוא הכי חשוב. שאני צריכה ויכולה להיות גאה במי שאני, במה שאני עושה, באנשים שאני אוהבת. 

ולמדתי. אני לא אותו אדם שהייתי לפניך. כבר זמן מה שאני חושבת שלמדתי להכיר בערך עצמי במידה כזו שלא מאפשרת לי כבר להיות ביחסים האלה, פשוט כי הם לא מכבדים אותי. כי אתה כבר לא מכבד את עצמך, ואותי. 

אלוהים. איזו שיחה מזעזעת מחכה לנו מחר, שולט נפלא שלי. חבר אהוב שלי. איך אני אחיה בלעדיך? 

אין לי מושג. 

 

 

 

 

לפני שבועיים. 9 בפברואר 2024 בשעה 17:38

אולי זה סיכום. אולי זמני. 

מהרגע הראשון השרית עלי שקט. הקרנת סמכות שקטה, בטוחה בעצמה. לעשות את זה בהתכתבות בלבד, זה היה מרשים. פשוט רציתי אותך מעלי.

זה קשור להרבה דברים, למי שאתה, גם לשליטה העצמית המופלאה שלך. לימדת אותי מה הערך של שליטה עצמית כזו, וכמה כבוד היא מעוררת בי. 

אני חושבת שהיום יש גם בי מידה מאוד גדולה של שליטה עצמית. בטח יותר ממה שהיה אז. מישהו התחיל איתי היום והיה כל כך קצר רוח ונטול שליטה עצמית, שזה ממש הצחיק אותי. 

שולט צריך לדעת לשלוט בעצמו לפני הכל, אמרת לי. כן. זה נכון.

ונשלטת? פתאום אני תוהה. האם העובדה שמידת השליטה העצמית שלי גדולה יותר תהפוך אותי לנשלטת טובה פחות, לך או לאחר? 

לפני שבועיים. 9 בפברואר 2024 בשעה 14:02

הן מפורטות ופראיות, ויש בהן הרבה ממה שהיה בינינו בתקופה הקצרה שלפני.

אני מנסה לשבץ בהן גברים אחרים. זרים. הם גבוהים וגדולים, יש לי חיבה לדובים. בלי קוביות בבטן ובלי לסת מסותתת, גבר מצחיק שיורד על סטייק ועלי באותה חמדה עליזה.

הם כולם קצת אתה. זה ייקח זמן.

 

אבל בכל זאת, בפנטזיות שלי, משהו אחר. אתה השתוללת מהחזה הגדול שלי, הכאבת לי, נשכת וצבטת, וזה היה מדהים.

אבל בפנטזיה, הדמות חסרת הפנים הזו, הדב הגדול והשמח, הוא גם מתענג. הוא מביא גם רוך. וזה מוצא חן בעיני.

מעניין אם זה היה קורה גם איתך, אם היינו ממשיכים. 

מעניין אם פעם באמת יהיה מישהו אחר. בינתיים, היחיד שהיה לי ממש כיף לדבר איתו כאן, מלבדך, נמצא בזוגיות טובה ויפה. 

אולי עוד פעם. 

לפני שבועיים. 8 בפברואר 2024 בשעה 18:58

פתאום הכל נפתח. יש אמת. אני לבד.

סופ"ש, אנחנו לא בקשר. הוא בבית, אני בבית. שנינו קצת חולים. זמן טוב לאינטרוספקציה.

עברתי על הבלוג הזה. הוצאתי את רוב הפוסטים חזרה לאור, כי סתם הורדתי אותם. כאילו כדי לכבד את הפרטיות שלו, למרות שהיא מעולם לא הופרה כאן.

בדרך נזכרתי כמה שמחה הוא הכניס לחיי פעם. וכמה עצב מאז.

הוא נתן לי אותי. הראה לי שאני חזקה וחכמה ומוצלחת. הוא לימד אותי להתגאות בי, להאמין בעצמי. הוא שינה את חיי בכל מובן, ואני תמיד אזכור לו את זה. 

אבל יש מציאות. אני מתבוננת בה. 

לפני שבועיים. 8 בפברואר 2024 בשעה 16:23

כשאני מתחילה להגיד את האמת לעצמי, זה פשוט. אני רוצה לברוח. אני באנרגיות נמוכות כבר כמה ימים ופתאום הכל עולה, כל החמיצות שאני לא מרשה לעצמי, שומרת על כבודו תמיד, קדוש ואהוב. 

היום מישהו פה כתב לי שאין לי שולט מזמן, אני משלה את עצמי. וזה נכון. אין לי דרך להתווכח עם זה. אתמול כתבתי שהוא יעזוב אותי, אבל האמת היא שהוא אף פעם לא עזב אותי. אני הלכתי כמה פעמים, אבל אני תמיד חוזרת.

הוא... הוא מת עלי. והוא מת. הלב שלו, הנפש, הוא איננו מזמן. הוא אומר לי את זה מדי פעם. וסוף סוף אני מאמינה לו.

תמיד אמרתי שלא יהיה לי שולט אחר מלבדו. והאמנתי בזה. אבל אני מתחילה לחשוב שהוא לא יחזור, ואני אחפש לי מישהו. 

עד אפריל. הבטחתי לו שאחכה לו עד אפריל. אם הוא לא יעשה כלום, אם שום דבר לא ישתנה, אני אחפש פה מישהו.

מישהו מבוגר וחכם ומצחיק, חזק ובטוח בעצמו, ונשוי! שלא רוצה לעזוב את הבית, שיהיה מאוזן.

מישהו שיוריד אותי חזרה למקום שלי. אני נשלטת כל כך טוטאלית, ואני מתחילה להבין שאני לא יכולה לוותר על זה. אם הוא יוותר על עצמו ועלי, אני אצטרך למצוא מישהו אחר, שייקח אותי לשם. לשם אני שייכת. אלוהים, זה כל כך עצוב לי, אבל מגיע לי. מגיע לי.

 

באפריל. 

לפני שבועיים. 8 בפברואר 2024 בשעה 9:26

שאני מבטאת פה, הביא לי כמה פניות שאני לא יודעת מה לעשות איתן. מה אני אגיד, שאני לא מסוגלת בשום אופן להפנות לו גב?

אבל אני כן יכולה להגיד: אם אתם צעירים ממני, זה לא ילך. גם אם יהיה לי הכח ללכת ממנו, אין לי עניין בגברים בני שלושים או ארבעים. צריך להיות לפחות בגילי.

 

אני לא מאמינה שבכלל עניתי למישהו. בא לי להגיד לו. תראה. עכשיו. הנה, אתה מאבד אותי. 

 

תעשה משהו, כוסומו. תעשה כבר משהו. 

לפני שבועיים. 8 בפברואר 2024 בשעה 7:21

כועסת זו מילה חלשה. אני רותחת. זועמת. 

שנתיים אני פה, בלי היסוס. בלי חרטות. מוותרת על עצמי, על המיניות שלי, על הביטוי שלי. הכל כי אני אוהבת אותך ורוצה להיות שלך. הכל בשביל שנצליח לחזור.

אמרת לי שאני הכי טובה שהייתה לך, והאמנתי, אבל אם ככה, איך זה שאתה לא טורח לטפל בעצמך כדי לחזור אלי. לא מוכן לדבר על זה אפילו. פשוט מרים ידיים, חלש, מיואש. 

אני כועסת עליך על העוול שאתה עושה לי, אבל עוד יותר כועסת על העוול שאתה עושה לו, לגבר האדיר, המצחיק והחמוד שאתה היית לפני המחלה. לאיש ששינה את חיי. 

אני מבינה שקשה לך. מבינה שאתה כבר לא זוכר מי היית. אבל אני מזכירה לך, כל מה שאתה צריך זה לדבר, להתעקש. ללכת לרופא שוב. מה שיש לך, זה בר טיפול. אתה יכול לחזור להרגיש טוב.

הייתי אומרת בשבילי, הייתי אומרת בשביל האישה והילדים שלך, אבל אני מכירה אותך, רק בשביל עצמך אתה עושה. אז תעשה. בשבילך! 

אני מדברת, ואתה דוחה אותי על הסף. לא מוכן אפילו לדבר על זה.

מההתחלה הרופאה שלך אמרה, אפריל 2024. אז הנה, הוא הולך ומתקרב, ואתה...

מה יהיה, אהובי. אני לא יכולה להכריח אותך לטפל בעצמך. רק אתה יכול לבחור, ואין לי מושג איך לעזור לך יותר. אין. אני חסרת אונים לגמרי, והולכת ומתייאשת פה. 

לפני שבועיים. 7 בפברואר 2024 בשעה 20:44

זה ייקח עוד חודש או שניים או ארבעה, אבל זה יקרה. זה בדרך. 

השולט שלי חולה כבר שנתיים, ואני מחכה לו. שנתיים אנחנו מדברים אבל לא נפגשים, גיהינום של געגוע מתמשך. ותמיד הייתי בטוחה שאני רק צריכה להחזיק מעמד עד הסוף. רק להחזיר מעמד עד שזה יעבור

אבל זה לא עובר. הוא לכאורה במצב טוב יותר, אבל הוא מרגיש אותו דבר. זוועה. בזמן האחרון הוא הולך ומתייאש מעצמו. הוא מרים ידיים, לאט לאט. אני שומעת את הייאוש שלו. והוא כל כך מרוקן מכוחות שהוא מסרב להילחם. 

ואני... 

אני נשלטת שלא חוותה כמעט שליטה. גיליתי מה אני רק בגיל חמישים ושתיים, קיבלתי ממנו ארבעה חודשים גן עדן, ואז הגיעה המחלה.

היה קשה, השנתיים האלה, אבל לגמרי שווה. הוא לגמרי שווה את הסבל ההמתנה, הגעגוע הבלתי נסבל. 

אבל אני די בטוחה שהוא עומד לעזוב אותי, ואין לי מושג איך החיים יראו בלעדיו.

אני לא רוצה שולט אחר. אני רוצה אותו בחזרה. מתחילה להבין שכמו הכל, גם זה לגמרי לא בשליטתי. הכל בידיו. גם אני. 

והוא עומד לעזוב אותי.