לפני 12 יום. יום ראשון, 17 במאי 2026 בשעה 7:54
בסוף לא נפגשנו היום.
מצד אחד בא לי להרוג את האיש שסיבך לנו את היום הזה, מצד שני, אני יודעת את ערכה של הציפיה. את האופן שבו היא מגבירה את התשוקה, שנינו כבר קפיצים, מתוחים עד הקצה.
טוב, לפחות אני.
אני כל כך מחכה לך.
בעצם לא נגענו עדיין. שתינו קפה עם סיגריה, דיברנו, התנהגנו כמו מבוגרים.
אני חושבת על המגע הראשון שלך, וכולי רועדת פתאום. כולי חשמל מהמחשבה עליך מגיע
ועושה מה שבא לך
מנשק?
דוחף אצבעות לכוס שלי?
מה יהיה בכלל?
אתה תחליט. אני יודעת רק מה אני רוצה.
להרגיש את הטעם של הלשון שלך
להריח את הזיעה ישר בבית השחי שלך
ללקק אותה מהעור שלך
זה רק רגע, נכון?
אבל איזה רגע זה, הראשון...
מהבוקר בכל פעם שאני חושבת על זה, אני נרטבת, ולא נוגעת. מחכה לך. שייקח זמן. אנחנו שווים את זה, נכון, טורף שלי?