*

אולי מרוב הפחד שכחתי הכל. 

א' היה אומר לי, זה בשורש נשמתך. את מצייתת בלי הרף של היסוס, נמזגת לתוך התפקיד כל כך שאת אינך, נשארת רק השפחה. כל מה שהיא רוצה זה להתמסר, לתת לי הכל.

היו לי כמה נשלטות שהיו שלי, לגמרי, הוא אמר. כמוך לא הייתה לי.

מאז עברו חמש שנים וים געגועים. 

ואני חושבת שמרוב שאני מפחדת לחזור, אני לא מצליחה לתת לה להופיע. לא סומכת עליה שהיא תשמור עלי.

הרבה מאוד זמן היא לא פגשה אדון ראוי. ועכשיו, כשסוף סוף כן, לא נתתי לה. בגלל הפחד. היא עדיין בתוכי? 

מה קורה לשורש נשמתי עכשיו, בלעדיו?

***

אני לא רוצה לענות לאף אחד אחר. 

***

"את שלי, וכנראה שתמיד היית שלי, רק שלא נפגשנו," כתבת לי. 

אני מחכה לך. אולי פעם תבחר לשוב. 

אני שלך.