כאן כותבת בעונג

יש רצונות שהם מתוקים, כמעט מפתים.

כמו יין ישן שנשאר פתוח על השולחן… לא מקולקל, פשוט כבר לא מה שגופי צמא לו.

אני מסתכלת עליו מרחוק, מתגעגעת למשהו שאף פעם לא היה שלי באמת,

רק נדמה לי שכן.

הוא טוב. אולי אפילו ראוי.

אבל הוא לא שלי. לא עכשיו. לא בדרך שבה אני צריכה שיבוא.

אני צריכה חיבוק שמתמסר, לא נוכחות שנשארת על הסף.

מגע שרוצה להפשיט את הפחדים, לא רק את הבגדים.

מישהו שיגיע איתי למים, לא רק ילווה עד קו החוף.

ויש בי חלק שעוד רוצה. שרוצה לרצות.

אבל הפעם,

אני בוחרת אחרת.

כי לפעמים לוותר על מה ש”טוב”

זה הצעד הראשון אל מה שהוא נכון