כאן כותבת בעונג

בא לי למצוא אותו.

הנשלט שלי.

לא סתם מישהו עם קולר מישהו שיראה בי מלכה גם כשאני בפיג’מה, עם שיער מבולגן וקפה ביד.

זה שידע להגיש לי את עצמו רועד, פתוח, בלי מסכות.

זה שיידע מתי להחזיר לי מילה שנונה,

ומתי לשתוק ולהתמסר למבט.

החבר.

זה שנדבר איתו שעות בלי לשים לב שהלילה עבר.

שנרכל ביחד על אנשים,

ונצחק גם על עצמנו, (כי בינינו יש על מה)

הנשלט האינטליגנטי,

שיאתגר אותי ויעורר אותי

גם במוח וגם בגוף.

זה שלא רק יורד על הברכיים

אלא גם יורד לפרטים.

שיהיה לי רך בידיים וחד במחשבה.

שיהיה עוקצני בשיחה,

אבל נמס כשאני אומרת “טוב, ברצינות עכשיו תתפשט.”

אני רוצה להיות המקום הבטוח שלו

והפנטזיה שהוא לא מפסיק לשוב אליה.

שנהיה פגיעים, פראיים, שנריב על פילוסופיה

ושנתפייס עם הלשון.