בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

כאן כותבת בעונג

ברוך הבאלעולם שלי
אני גרה מעבר לקשת, במקום שבו הפנטזיות לא רק נכתבות... הן נושמות.
כאן, בשקט הלוהט שבין מציאות לדמיון, אני פורקת תשוקות, מלטפת מילים, משתעשעת ברעיונות שמסעירים לי את הגוף ואת הראש.
אני מפנטזת בלי סוף על שליטה, על התמסרות, על עונג שמפתיע מבפנים.
וכאן, בתוך הבלוג הזה, אתן לך להציץ.
לקרוא אותי. להרגיש אותי.
אולי אפילו... להשתוקק יחד איתי.
אז אם הדופק שלך מוכן למה שמבעבע כאן, תתמסר.
ברוך הבא לעולם שלי
הוא מתחיל בלחישה, ומסתיים באנחה.
לפני כחצי שנה. יום שני, 1 בספטמבר 2025 בשעה 9:59

נכנסתי לחדר בצעדים שקטים, מודעת לכל תזוזה שלי, לכל נשימה. הוא הרים אליי מבט, העיניים שלו כבר יודעות לא צריך מילים. חייכתי אליו, חיוך קטן, חם, כזה שמזכיר לו שאני רואה אותו, לא רק את הגוף, אלא גם את כל מה שמתחבא בפנים.

“ תנשום,” לחשתי. “אני פה.”

אני מרגישה איך המתח בחדר משתנה, איך האוויר נהיה כבד יותר. יש בי כוח, אבל זה לא הכוח שמפחיד. זה הכוח שמרגיע, שעוטף. אני יודעת בדיוק מתי להדק ומתי לשחרר, מתי הוא צריך גבולות ומתי חיבוק, מתי הוא רוצה להרגיש קטן ומתי להרגיש חופשי. אני מתקרבת אליו לאט, מתענגת על הדרך שבה הוא עוקב אחרי כל צעד שלי. הוא לא מעז לזוז, רק מחכה, מתמסר. אני מניחה את היד שלי על הכתף שלו, עדינה, ואז קצת יותר יציבה. הוא עוצם עיניים. “ תפתח אותן,” אני אומרת בלחש. העיניים שלו נפתחות מייד, מצייתות. “טוב,” אני מחייכת אליו, מרגישה איך הדופק שלו עולה,

“עכשיו נתחיל…״

המשכתי לעמוד מולו, קרובה מספיק כדי להרגיש את החום שבין הגוף שלי לשלו, אבל לא קרובה מספיק כדי לגעת. הוא בלע רוק, ואני חייכתי לעצמי, נהנית מהשליטה בשקט הזה, מהרגע שבו הוא מחכה לי,רק לי. “אל תזוז,” לחשתי, והקול שלי נעמד באוויר כמו פקודה עטופה בחמלה. ראיתי איך הגוף שלו מתקשח, איך הציפייה מתערבבת בהתרגשות, אבל גם באמון מוחלט. הוא ידע שאני לא אוביל אותו למקום שהוא לא יכול לשאת. נשמתי עמוק, מתבוננת בו. “אתה מרגיש אותי?” שאלתי, אף על פי שלא נגעתי בו אפילו לרגע. הוא הנהן. התקרבתי צעד אחד נוסף, עד שיכולתי לשמוע את נשימתו. “טוב מאוד,” לחשתי, נותנת למילים שלי להיטמע בו. “עכשיו תגיד לי, מה אתה צריך ממני ברגע הזה?”

הוא הרים אליי עיניים, העיניים שלו בוערות ורכות בו זמנית. “אותך,” הוא אמר כמעט בלחישה, כאילו המילה עצמה שייכת לי. חייכתי. “אתה כבר שלי,” אמרתי בשקט, “אבל עכשיו… עכשיו אני רוצה לשמוע אותך. מה בדיוק אתה רוצה שאעשה לך?”

הוא הסס לרגע, מחפש את האומץ לענות, ואני רק חיכיתי. חיכיתי בסבלנות, כי ידעתי שהכניעה האמיתית לא נמצאת בציות היא נמצאת ביכולת להיפתח מולי, להראות לי את הפחדים והמשאלות הכי עמוקות שלו. הוא ביקש ללקק לי את כפות הרגליים הוא היה עדין כל כך ומצץ את האצבעות בעונג, נאנח תוך כדי ואני רואה איך הזין שלו מתחיל להתרומם.. דחפתי לו את הרגל שלי עמוק יותר, הוא התחיל להיחנק וראיתי איך הוא מטפטף, הרגשתי את כמויות הרוק שהוא מייצר על כף הרגל שלי, משכתי אותך מהקולר והצמדתי אותו לכוס שלי, התחלתי לנוע לו על הלשון למעלה ולמטה התענגתי עליו כל כך… ואז הרמתי אותו למיטה ואמרתי ״תפתח את התחת שלך עבורי״ הוא החזיק את פלחי התחת שלו, והתחלתי לשחק עם האצבע בחור שלו, שהיה כל כך צמא למגע, הוא פשוט נפתח מעצמו…לאט לאט החדרתי אצבע ועוד אחת, הוא גנח גניחות שכל כך גירו אותי ״נעים לך זונה שלי?״ שאלתי.

הוא הנהן עם חיוך..

והחיוך, החיוך הזה שלו, פשוט שווה הכל !

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י