לרגע

יושב בגינה.
מעשן.
אישה עם שני כלבים.
מתיישב על ספסל.
היא עובר זורקת את הקקי של הכלבים.
אישה במגפיים חומות, גינס צמוד, חולצה חומה עדינה, שער שחור ארןך.
מדמיין:
מת שתגיד לי ' איך אתה מסתכל עלי?'
'איך אתה רוצה שאסתכל עליך אישה עם שני כ-ל-ב-י-ם?' מחייך
'אתה רוצה שאני אדרוך לך על הזין?'
'כן. בהתחלה תשימי רגל ליד על הספסל כאילו את הולכת לדרוך. אחרי כן תחייכי ותדרכי. בסוף תצמידי אותי לעץ ותבעטי בי בביצים'...
מדמיין

התקשרתי וביקשתי לשרת אותה כעבד ניקיון עקב דלות האמצעים שעמדה לרשותי אז.

הגעתי אליה. היא הייתה ליד כיכר דיזינגוף. היא בחנה אותי. תחקרה אותי בעמידה. שאלה מה הנייד שלי. אמרתי לה. היא התקשרה לנייד בלי ששמתי לב. 'הוא לא מצלצל. אתה משקר לי?' 'לא' הקול שלי רעד 'כיביתי כדי שלא יפריעו'. היא חייכה. ניקית לה את הדירה. ראיתי כתבה על הקיר שעשו עליה באיזה עיתון. משקפי טייסים וכובע מצחיה, חולצה כחולה.
אחרי שניקיתי צוותי לקחת את הזבל וללכת. נעמדתי בכניסה לא רוצה להפרד. 'תני לי בבקשה סטירה' הדלת הפתוחה לחצר האחורית. סטירה ועוד אחת. כולי נרגש, מושפל, נהנה מכך ורוצה עוד. 'עוד בבקשה המלכה' עוד אחת חזקה נחתה על פרצופי. 'עכשיו לך מפה'. לצערי היא לא התקשרה.

הייתי היום בטיב טעם.
ראיתי בלונדינית יפיפיה שהסתכלה בי ליד הקופה.

כ"כ קיוויתי שתגיד לי 'זה אתה?'

יש משהו משחרר ומשפיל בידיעה הזאת ע"י מישהי.

לילה טוב

אנשים טיפשים, בוסים חסרי עמוד שדרה, חסרי קשב.

הנה הגיע הקיץ ואל החוף פשטו חיות בעלות זרועות עוקצניות (יש לקוות) - נשים.

את.
כ"כ קרובה וכ"כ רחוקה.
מזלי שיש בינינו קיר ודלת.
מזל שכשהדלת פתוחה את קרובה אך כדי לראות אותך אני צריך לקום.

משהו בך, חות מיופייך החד, ההליכה עם השמלה שלבשת היום, כמו חיה מסוואנה אפריקאית גאה.

יש בך עבר. עבר כואב אבל את כ"כ עדינה.

יש בך גם עבר שהשארת כמו ילדה קתולית שיצאה לחופשי.

אני רוצה שתיכנסי אלי לחדר ותאמרי - ' איך אני אוהבת פרפרים'
ואני אומר - 'כן, גם אני. הם עדינים {כמוך} מרהיבים בכנפיהם {בשמלותיך}'
ואז תחייכי ותאמרי לי - 'טוב, נצא היום מוקדם לתפוס פרפרים'
ואני אחייך ואסכים.

אנחנו נשב ליד מבצר. קרוב אבל רחוק.

אולי תתני לי לעסות את רגלייך וליבי ירטוט.

אולי יתמזל מזלי ותתני ב מבט כועס, תעמדי ותצביעי למטה. ואני אביט בך כמו כלבלב.

אולי