Fuck me

מה צריך כדי לזיין אותי.

צריך- ידיים גדולות, שאוהבות לגעת, ללטף, למשש, לצבוט, ללפות, לחנוק, למשוך. זרועות שירתקו אותי למיטה, יתהדקו סביב כפות ידיי.

צריך ציפורניים- לשרוט אותי, לחרוט עליי כמו על קנבס.

צריך- שיניים,לנשוך אותי, לנגוס בי, לחורר אותי, להותיר בי סימנים.

צריך- שפתיים, שילחשו לי מילים גסות. זונה, כלבה "ילדה טובה שלי", "מגיע לך זין". 

צריך- ויברטור, שיחמם אותי לקראת האצבעות והזין שלך, שיגמיר אותי פעם או פעמיים כדי שאתרטב כמו כלבה חרמנית.

צריך- זין. כמובן. עבה, שארגיש את קירות הרחם שלי מתכווצים עליו, זין לבלוע, ללקק, לעטוף, למצוץ, לינוק ולשאוב.

צריך- מבט חודר, שיגרום לי לרדת על ארבע, מבט קשה. מבט רך, מגרה, מעודד. שיגרום לי להמשיך לענג אותך עד שהזרע החם שלך יפרוץ החוצה. 

בונוס- פייסל, שניים או שלוש, כי אין כמו לגמור מסטולה. 

אולי תקרא את זה, ואולי לא. גם ככה זה נכתב בשבילי. תמיד אמרת שאתה תהיה שם בקושי. כי להיות שם כששמח זה לא חוכמה. ושיקרת. שיקרת כל כך הרבה, ובכל פעם ששיקרת שיקרתי לעצמי שלא אכפת לי, ידעתי למה אני נכנסת. היה לי מקום מוגבל מלכתחילה. אבל הוא הספיק לי. 

ועכשיו? עכשיו בא לי להתפשט, לגדול, לצמוח, והגומחה שנתת לי כבר לא מספיקה. אתה כבר לא מספיק. אני צריכה הרבה יותר. האמת הגעתי לשלב שמאד קל לי להיפרד מאנשים. החלק הקשה הוא כשהם נפרדים ממני. אבל לא חושבת שאי פעם תעשה את זה. תמיד העדפת לברוח מעימות.

לחיי דרך חדשה. עם הרבה מקום והרבה יותר שמחה. 

פתאום באלי קיטשיות, מתנות, חיבוקים ונשיקות, כרבולים ואהבה של ילדים. 

עד עכשיו היה תוהו ובוהו, עשרות (אולי מאות) פרנטרים, זיונים, סטוצים, מינימום רגש עם מקסימום תשוקה, אינטימיות אבל בלי אהבה. 

ויש לי צביטה בבטן, כי באלי לבכות בתוך חיבוק של אהוב, אחד לספר לו את כל הסודות והשריטות, שיחשוף לי צלקות, אחד שישלוט לי בנפש לא רק בגוף. שיאהב. באמת.

לא כמו מה שיש לי עכשיו. 

מפתיע שעוד לא זיהיתם אותי באף מקום פומבי🤫

ליטפו אותי.

זיינו אותי.

משכו לי בשיער.

דחפו לי זין לפה.

הורידו אותי על ארבע.

הצליפו בי.

סטרו לי על התחת.

צבטו לי את הפטמות.

סתמו לי את הפה.

לחשו לי מילים גסות.

השתמשו בי.

חדרו אליי.

הכו אותי.

חתכו אותי.

נשכו אותי.

מזמן לא..

מתי כבר?

וידוי, כמעט ולא נכנסת לכלוב כשאני מאושרת/מרוצה מעצמי או מחיי. לא יודעת, מרגישה דחף להיכנס לפה רק כשרע לי, ריק לי או חסר לי משהו לא ברור. אז הנה ארבעת מצבי הרוח שגוררים אותי להיכנס לאתר.

1. מצב הרוח שתמיד מקווים לתפוס אותי בו למרות שאני הכי פחות מעניינת במצב הזה- חרמנית. בדרכ במצב הזה אקרא בלוגים על חוויות של נשלטות אחרות/שולטים ואפנטז על הסשן הבא שלי. 

2. ריקנות תהומית שבדרכ מובילה לשיחות מאד פילוסופיות, על החיים, משמעות עיסוקי בבדסמ ושלל תחומים אחרים, איכשהו גלשתי פה לשיחה על חוקי ניוטון.

3. חיפוש עקשן אחר צומי, החל מהכינוי שלי, ועד התמונה כולם משרתים את המטרה שלי והיא לקבל תשומת לב, שלא תטעו בדרכ אני הכי ביישנית וסגורה.. אבל לא יודעת למה, לקבל הודעות מגברים בני 40 נותן לי תחושה שאולי אני מספיק טובה. פתטי? 

4. שיעמום, מוצאת את עצמי בדקה של שקט בגן, באוטובוס, במיטה, ואין לי כוח לשקוע במחשבות על עצמי, להיזכר בדאגות, חששות עתידיות וכל שאר הבלאגן הרב שאני דוחה ודוחה את מועד הסידור שלו, כי למי יש כוח לחפור בפצעים ישנים כשאפשר ליצור חדשים? 

כי מי אמר שאסור למחזר פוסטים שרלוונטים תמיד?

מאנשים קרובים אליי. האנשים שאמורים לחבק ולהכיל אותי ובמקום זה מטיחים בי מילים כבסכינים.

התייאשתי מלמצוא מקום מפלט, מוגן, מקום שלא יכריח אותי לחזור על דפוסים פוגעניים כדי לשרוד. מקום בטוח לשהות בו, להתפרק בו.

קיוויתי למצוא קרקע יציבה לדרוך עליה, אוזן קשבת לשפוך בפניה צרות ולב שיוכל לקבל אותי, עם כל השריטות, הצלקות והפגמים.

אבל אני לא יכולה לספר לכם הכל, לא באמת. בספק אם קיים מישהו שמסוגל לשמוע הכל ולשבת ולהגיד אחר כך "אני אוהב אותך".

שונאת. שונאת. שונאת. כל כך שונאת. והשנאה הזאת כמו אש מלובנת ומתפשטת לי בתוך הגוף ומשאירה אחריה ריח שרוף, ותחושה של לכלוך. תחושה מגעילה. של חילול. 

תחזיקי מעמד. 

שאין לי ממש חברות מסוג בנות, ולא כי אני לא מסתדרת עם בנות, אלא כי הן בדרכ לא מבינות אותי, יש לי ידידות, ואולי 2 חברות, וגם איתם אני לא בקשר יומיומי, האמת היא שפעם היה יותר קל לי לנהל חיים חברתיים והיום פשוט לא רואה טעם, במילא הן ירימו גבה כשאספר להם על החוויות שלי, יכווצו את הפנים בגועל או בדחייה, או פשוט יבינו שאני יותר מידי מכדי שהם יוכלו להכיל.

תמיד חלמתי לצאת לבר עם חברה קרובה, לשחנש עד השעות הקטנות של הלילה, לספר לה הכל, בפרטי פרטים ושהיא תצחק ותתעניין, לצאת לשופינג, לדבר בטלפון על שטויות, כינויים אחת לשנייה, מין בסטי כזאת שאף פעם לא הייתה לי. אז פנויה להצעות חברות.

אזהרה. אני דיי קשה. קשה לי להיפתח, לשחרר ולהרגיש בנוח. בהתחלה אני דיי רובוטית ויבשה. אבל זה משתפר מבטיחה. 

אני מצליחה שוב להתרגש מהדברים הקטנים, כמו חיוך של ילד. אני מצליחה לחייך יותר לצחוק יותר ובכללי להיות יותר אופטימית. 

מתעוררת בין 2 זוגות ידיים, בין הציצים האהובים עליי לחזה השעיר האהוב עליי, בין 2 גופים חמים שצמודים אליי, מכרבלים אותי.

וכיף לי להיזכר באתמול בלילה, במבטים שלך שמגמירים אותי, בידיים שלך שמוחצות אותי, בחיבוקים שלכם, בנשיקות שלכם, בכוס שלך שמתחכך לי על הפנים, רוכבת עליי בזמן שהזין שלו עמוק בתוכי והויברטור לא מפסיק לפעום לרגע. 

השיניים שלך נוגסות בי, אתה טוען שאתה מוכרח לאכול אותי, אני טוענת שאתה אוהב לראות אותי מתפתלת וגונחת וצורחת ומבקשת שתפסיק. 

ואיכשהו כשאתה ממשיך זה מרגיש נכון, הכי נכון.