Fuck me

לפעמים הייתי רוצה שמישהו יספר לי אגדות על דרקונים ונסיכות, על אבירים וקוסמים ומכשפות.

והייתי טווה לעצמי סיפור שלם על לוחמת אמיצה שמביסה כל מפלצת, שנלחמת בדרקון יורק אש ויוצאת מנצחת מבין הלהבות. 

לפעמים הייתי רוצה שתספר לי סיפורים על ילדות, שמחפשות את מקומן בעולם ולא מוצאות. על נשים בוגרות שתקועות ומדשדות במקום, עסוקות בחוויות עבר. על נערות עם עיניים חלולות עם נשמה מחוררת ואש ששורפת כל שריד שנשאר במוחן. 

על כריות רטובות, צלקות חרוטות בבשר, מילים שנתקלות באוזניים ערלות, בלבבות אטומים. עיניים תועות, מחפשות מישהו שיבין, שידע.

הייתי רוצה שתבטיח לי שלכל הסיפורים האלו יש סוף טוב, שבכל האגדות המפלצות מתות, המכשפות נמסות, והקסם מתקן הכל, שהנסיך והנסיכה מאושרים. שמעט מין האור דוחה הרבה מין החושך.

באושר ועושר. 

לא? 

ואתה מסתכל עליי, נוגע לי בלחי, ואני רועדת. לא יודעת אם לצפות לליטוף או סטירה. 

כשאני מייללת ומתנגדת ואתה רק מהדק את האחיזה שלך, מחכה לשמוע אם אפלוט את מילת הביטחון או שאני סתם עושה הצגה. ואני נכנעת, מרפה.

כשאני מקיאה, משתנקת, משתעלת,  והיד שלך ממשיכה לדחוף את הראש שלי לכיוון הזין שלך. ואז עוזבת אותי בבת אחת ואני עפה אחורה, עם לשון בחוץ ובלי אוויר, גומעת כל חלקיק חמצן. 

כשאני קשורה בשלשלאות לתקרה, וכל תזוזה מכאיבה לי, ואתה מצליף שוב ושוב ושוב.

כשאתה חונק אותי, ככה סתם כי מתחשק לך, מאיים שאם לא אעשה בדיוק מה שתאמר, יקרה הרע מכל.  מצמיד לי נייר דבק לפה, קושר את ידי ורגליי ומכניס אותי לתיק גדול. מעמיס אותי לבגאז, ונוסע. ואני מתנשפת, לא יודעת מתי תעצור את האוטו ותעשה בי כרצונך.

אני עדיין מרגישה את הזין שלך בפה שלי.

את השלשלות על הידיים שלי.

את הדבק נתלש מהפה שלי.

את הדמעות על הלחיים שלי.

כי ככה מסיימים שבוע נקי. 

סיפור אמיתי וטרי.

זה אומר שנגמרה ההתנזרות?

להזדיין עד שהגוף מותש.

קשה לי בלי, עד בלתי אפשרי. מתגעגעת למגע, לכאב. לעייפות שאחרי.

מתגעגעת לידיים שלך, לקול שלך, צריכה את זה עכשיו. במלוא העוצמה. 

הכי עוצמתי שאתה מסוגל לתת ואני מסוגלת להכיל, אני צריכה להתפרק לחלוטין כדי להיבנות מחדש, בידיים שלך, אני כבר סדוקה, עוד מכה אחת ודיי. 

אני צריכה את הגוף שלי נתון לרחמייך, את הידיים שלי קשורות את הזין שלך בתוכי, הולם שוב ושוב ושוב, משתמש, הופך אותי, משתמש בכוס, בתחת, ובגרון. אחד אחד. מכאיב בכוס, מחניק את הגרון וקורע את התחת. לאו דווקא בסדר הזה.

ח ר מ נ י ת. אוף.

זאת המטרה לשבוע הקרוב, בלי סשנים, בלי למצוץ אף זין, להתלכלך מאף זרע, לקבל מכות מאף יד, חגורה או שוט, בלי שהכוס שלי יהיה מלא, בלי להרגיש חפץ, בובה, גורה, זונה.

הוא הזמין לי מונית בסוף יום ארוך, נכנסתי אליו לדירה ושאלתי אותו אם אפשר להתקלח, הוא הרים גבה על המשפט הראשון שיצא מפי בעודי פוגשת בחור זר בבית שמעולם לא הייתי בו. הוא התחמק מתשובה וענה שלא אכפת לו. דקה אחרי מצאתי את עצמי על הבטן כשידיי קשורות מאחוריי הגב, זיון זריז, הוא מרים את הבטן שלי וממקם אותי בתנוחה קצת שונה, כשהראש שלי על המיטה, אני מרגישה אותו מחליק מתחת לחזה שלי, משוכנעת שאתקפל לשניים או שתישבר לי המפרקת אם ימשיך. נקודות שחורות, ראייה מטושטשת. תפסיק. בבקשה.  

עוד קצת ודיי, בסוף מסיים, הזרע והקונדום עליי, מנגבת זריז. לובשת את הגרסא הצנועה של הלבוש שלי, והוא מזמין מונית נוספת לתחנת הרכבת, כדיי שאסע לצפון, להורים.

אני עדיין מרגישה את הזרע שלו על החזה והבטן שלי.  עדיין מרגישה את הידיים שלו אוחזות בי חזק. עדיין מרגישה העולם נעלם וחוזר אחרי כמה שניות של איבוד הכרה. 

מרגישה זונה. מלוכלכלת. מטונפת. מגעילה. 

פעם הבאה יהיה יותר טוב?

ועד אז, הפסקה קצרה. 

אז הייתי בטאבו פעם ראשונה הסופש,  הגעתי סקרנית ויצאתי רטובה. באתי עם חברה, לא שולט, וכל הערב ריסנתי את עצמי ואת הזונה שבתוכי שרצתה להזדיין עם כל מי שהסתכל עליה, וגם עם אלו שלא.

אבל היא רק בלעה את הנוף שסביבה, נתנה לחברה להוביל, היא אפילו הספיקה להיקשר בתוך הכלוב, ואני רק צופה מהצד בקנאה והתפעלות.

כל כך הרבה אנשים במקום אחד, כל כך הרבה גופים, כל כך מעט לבוש. כל כך הרבה גניחות, שחור. הכל. 

אבל כשאחזור לשם בפעם הבאה אני אצא גם מסופקת. 

שעולה לי על הפנים כשהוא סוף סוף שולח הודעה.

ומבטיח לחזור.

ומבקש שאהיה עוד קצת סבלנית.

מה לעשות שאני מכורה אליך? וגם כשחשבתי שעזבת. המשכתי לחכות. 

התגעגעתי דאדי. 

"את לא תגמרי היום."

הוא פתח באמירה הזאת, כיוון שלדעתו הייתי חצופה. אתמול נכנסתי באמצע סקס, הכרזתי שאני צריכה לפרוק הורמונים חטפתי את הויברטור ולקחתי זמן איכות ארוך איתו, המשכתי עם ההתנהגות הנלוזה היום בבוקר, כשדיווחתי שאנחנו מוכנות ושיזמין מונית לפני שהיינו, וגם התבכיינתי בלי סוף. אז אולי מגיע לי.

אבל אני התחננתי כל כך יפה שהוא אמר "טוב אז 50."

"50?"

"100"

"לאלא 50 לא, 50 לה" אני מנסה להוריד. לא מעלה בדעתי על יותר מ20. (לא שדעתי נלקחה כרלוונטית)

היא קשורה בשלשלת ברזל כשידיה למעלה, ואני כשארבעת גפיי מקובעים לפינות המיטה. 

וככה התחלנו, ב115 התחננתי להפסיק, הכוס כאב, הייתי מותשת והתחלתי לבכות. בסוף זה הסתכם בסביבות ה150 לי 130 לה.

ניצחתי?

חוטפת הצלפות בעודי כותבת מילים אלו כשהם מזדיינים ואני ממלמלת שמשעמם לי.

נחרטו מסרים משמעותיים על התחת שלי, תמונות בפרטי. 

כואב לי.

קפצתי למרכז לחברה, מחר יש סשן, היום בערב אני אגרור אותה לטאבו לפעם ראשונה שלי. אבל כרגע רק מחכה שתגמור את השנץ.

מנסה להעסיק את עצמי ועדיין חושבת עליך, לעזאזל. 

היד הגדולה שלך סביב המותניים שלי.

הזין שלך בתוך הכוס שלי.

האצבעות שלך בתוך הפה שלי. 

והפה שלך שמשתיק אותי במילים הנכונות..

ל ע ז א ז ל

שתישאר. שתתקשר.

מצחיק אותי לחשוב על זה שבדרך כלל אני הלא התקשורתית. אבל הנה פתאום אתה נעלם לי ליותר משבוע, בלי הסבר. כלומר עם הסבר, פשוט לא יודעת. קשה לי להאמין שאתה יכול להיות מחובר ולא לשלוח לי הודעה. זה גובל בהתעללות (מהסוג הפחות אהוב עליי), בין אם אתה מתכוון לכך ובין אם לא. 

אני צריכה צומי, והבטחת שתתן.

אני צריכה מגע, והבטחת שתיגע.

הבטחת.

למה אתה לא מקיים? 

רק צריכה חיבוק. 

והבטחה שתחזור.

ואם לא-

😕