פגיעה, חשופה מידי יום לכל סכנות הרחוב, לכביש הסואן, הרועש, שלא מאפשר למחשבות שלה לנוח, לצפירות שמקפיצות אותה כל פעם מחדש, עיניה זזות, מתרוצצות, רגליה מתחמקות בקושי בין גלגלים, ואוזניה זקורות, מצפות לרע מכל.
אבנים מיודות, חלקן פוגעות בפרוותה הדלה, חלקן עוקפות בקשת רחבה את ראשה. היא שוב צריכה לברוח, היא לא בטוחה בו. מבטה חשדני, אינו סומך על אף יד שנישטת לכיוונה, אינה בטוחה אם האצבעות חופנות פירורי אוכל או שמא מצפה לה סטירה מצלצלת.
כל זבוב מעופף מסיח את דעתה, כל פרפר, כפותיה מתרוממות שוב ושוב, ציפורניה ננעצות בטרף, גודעות את נשימתו.
כמהה לליטוף, לגרגר בהנאה, לשכב על הגב ולחשוף את בטנה הורודה מתוך אמון בבעליה. לקולר שמסמן שיש מי שדואג לה, ששומר עליה, שמרחיק את הטורפים והמזיקים שזוממים לפגוע בה.
חתלתולה תועה, קטנטונת, כמעט גורה. שמהלכת בדרכים לא סלולות. קופצת בין גגות. ויום יבוא והיא תמצא מנוח לרגליה. בית. מקום בטוח.
