לפני שנתיים. 18 ביוני 2022 בשעה 17:29
כמעט תמיד נמנעת מלהגיב לתגובות על הבלוג שלי, או על בלוגים אחרים שאני גומעת בשקיקה. יש משהו אינטימי במילים, שבוחרות לצאת ולהחרט על הדף. וירטואלי או פיזי.
מילים לא יוצאות ממני בקלות, האצבעות יודעות מה לעשות אינטואיטיבית. בגלל זה נמנעת מלקרוא קטעים שכתבתי. כל מילה שיוצאת ממני רלוונטית לאותו הרגע אבל כשאני קוראת אותה דקה אחרי מרגיש לי שאני פולשת לטריטוריה לא שלי.
נהנית לכתוב. נהנית שקוראים אותי לפעמים. נהנית לקרוא תגובות. אבל ברגע שאגיב אקח אחריות על המילים שלי. על התחושות שלי. וכרגע, מעדיפה להישאר מנותקת.
