מבלה את חודש אוגוסט בחופשה בצפון אצל ההורים הדתיים, וקשה לי להיות רחוקה מהמרכז, בלי יכולת לצאת מהבית עם איזה בגדים שארצה, או להביא חברים הבייתה. מוצאת את עצמי בעיקר מציירת.
לפני כמה ימים נמאס לי ונסעתי עד למרכז בשביל סשן חלומי עם הזוג. יש בסשנים איתם משהו רך יותר, מלטף.
מוצאת את עצמי הרבה רעבה, ואומנם נשאר לי רק עוד חצי חודש, שגם הוא יהיה מהול במפגשים קטנים פה ושם. אבל חסרה לי האינטנסיביות. צריכה את זה לילה אחרי לילה אחרי לילה. פעם רך, פעם קשוח. פעם נעים, פעם כואב. אוהבת את הדיסוננס.
תמיד אהבתי דיסוננס, להחליק באלגנטיות בין הקצוות. ככה זה אצלי בתוך הגוף המעבר הוא חד, וככה אני אוהבת את זה גם בחוץ, מכה שהופכת לליטוף, נשיקה שהופכת לנשיכה.
אני אוהבת שאתה מכאיב לי, מתעלל בי, ואז לוחש לי ש"ככה אתה אוהב אותי" בכזה רוך נוקשה.
אני אוהבת מצבי קיצון, שמתהפכים ומתגלגלים, וגורמים לי להבין שאין לי מושג מה יקרה, מה תעשה. זה מפחיד אותי, גורם ללב שלי לפעום מהר יותר, גורם לי לייבב.
תפתיע אותי.
