אני אוהבת את איך שאתה מסתכל אליי, כמו טרף.
כשאני חסרת אונים, כלואה וכבולה, בתנוחה שמניחה לך לעשות בי מה שתרצה. אני אוהבת שאתה הולך מסביבי, רק בוחן, נוגע, לא נוגע, מכאיב, מלטף. משאיר אותי בחוסר ידיעה מוחלט אם תבוא נשיכה או נשיקה, סטירה או ליטוף.
אני אוהבת לנסות להשתחרר, להצליח לפעמים, ואת המבט המאיים שלך, שמבהיר לי שאשלם על כך. אבל אני לא יכולה להתאפק אני חייבת לבדוק גבולות, כמו ילדה, כמו ארנבת מפוחדת, עם אף רועד ואוזניים מקופלות.
וכל מה שנותר לי זה להתחנן שתרחם עליי.
תעשה טובה, אל.
אני מרגישה הכי טוב כשאני מוצצת לך, שניה אחרי שבכיתי וכעסתי עליך, שניה אחרי שצעקת עליי, כשהאחיזה החזקה שלך בשיער שלי נרפית עד לכדי ליטוף, מעודדת אותי להמשיך. כי אני ילדה טובה.
אני אוהבת את המכה האחרונה שאתה נותן לי, זאת שגורמת לי לבכות ולהפסיק להתנגד, להרפות את הגוף ולהתמסר.
אני אוהבת שאתה מגיע איתי לקצה גבול היכולת, כי כשאתה מכאיב לי, ואני מרצה אותך, אני מרגישה מוכלת, מובנת, רצויה ואהובה.