הרבה זמן משהו הציק לי, ולא הצלחתי לשים את האצבע על מה, ואז הבנתי. הוא אף פעם לא כועס עליי. כלומר אני בטוחה שהוא כעס עליי הרבה פעמים, אבל אף פעם לא הרגשתי את הכעס על הגוף שלי. ההגיון בראש שלי הוא מאד פשוט, כשמישהו שאוהב אותי כועס עליי הוא צריך לפרוק עליי את הכעס שלו, עד הטיפה האחרונה, וזה יעזור לו לסלוח לי. אני לא יודעת אם יש אמת בתיאוריה הזאת, אבל היא מאד הגיונית לי. וכל עוד הוא לא פורק עליי את הכעס שלו, מבחינתי הוא עדיין כועס עליי, אם אם הוא לא מראה את זה, בעיקר אם הוא לא מראה את זה. אתה לא יכול לחבק ולנשק אותי לפני שאני יודעת שאתה כבר לא כועס עליי. כשכועסים לא מחבקים ומנשקים. כשכועסים מרביצים.
ואיך שהוא עצוב לי שאתה לא כועס עליי, כי זה אומר שלא באמת אכפת לך. כי אם היה אכפת לך ממני והייתי עושה משהו רע, היית מרביץ לי, מכל הלב, בכוונה, והיית לוחש לי באוזן לא לעשות את זה שוב, כי זה יכאב יותר אם אעשה עוד טעות.
אבל לא עשית את זה. וזה רק גורם לי לכעוס עליך.
וחוץ מזה, זה מחרמן אותי כשאתה כועס עליי.
