לפני שנה. 28 באוקטובר 2023 בשעה 19:44
מאז ומתמיד הכאב היה מקום המפלט שלי, בעיקר המגע הקר של הלהב הדק על העור שלי, בהתחלה זה מתחיל כמו ליטוף, ואז לאט לאט הסכין נצמדת אל הבשר, מתחילה לשרוט, אני לוקחת נשימה עמוקה, לא מספיקה לנשוף את האוויר החוצה והיא כבר הותירה אחריה חותם בהבזק מהיר, תחושת צריבה, דם מתחיל למלא את התעלה שחפרה הסכין בעור, אני מעבירה אצבע כשהתעלה עולה על גדותיה והדם זולג, האצבע שלי אדומה. וכל מה שאני רוצה באותו הרגע הוא לצבוע את כל הגוף באדום, שתחושת הצריבה תתפשט, שלא תישאר פיסת אור חלקה, ללא צלקת.
תחתוך אותי. שלא אהיה מסוגלת להסתכל על הגוף שלי במראה. תמלא את כולי בחתכים נוזלי דם. לגוף שלי לא מגיע להישאר שלם. לנפש שלי לא מגיע להישאר שלמה. תבתר אותה. אף אחד לא יאשים אותך. אני לא אאשים אותך. אני רק אלחש, "תודה."
תודה שעשית מה שאני לא מסוגלת לעשות בעצמי.
