צריכה לפרוק מדי פעם מחשבות, געגועים וכן, גם צרכים מיניים וכמו שכתוב בתורה no place like the kloov
אני לא מרבה לדבר כאן לא על הרגשות שלי ולא על החוויות המיניות שלי כי אני לא מעריצה גדולה של לכבס את הכביסה המלוכלכת שלי בחוץ ו\או של להתבכיין אבל זה היה לפני שנזכרתי שהפלטפורמה הזאת אנונימית ובכלל מכפת לי, גם לי מותר לפרוק מדי פעם ולכתוב דברים רציניים או חרמניים אם אני רוצה.
בקיצור, הסיפור מתחיל בזה שהייתי מספיק נאיבית ונואשת לאהבה כדי לתת צ'אנס לזוגיות עם בחורה בשם ניצן, שכמו רוב הפרטנרימות שלי לא הייתה בדיוק הדבר הכי אחראי כלכלית בעולם. לניצן היה חלום להפוך לשחקנית מצליחה אבל לא מספיק הבנה איך לעשות את זה בצורה חכמה אז יצא שהתחביב המרכזי שלה היה בעיקר לשרוף את שעות היום שלה על עבודות ניצבות בכל מיני סדרות סוג ז שרק אלוהים יודע איפה הן שודרו. אתם ידעתם שבערך פעמיים בשבוע מחפשים כאן ניצבים לסדרות? אין כל כך הרבה סדרות בארץ, למה לעזאזל צריך כל כך הרבה ניצבים?
כמו שבטח ניחשתם, להיות ניצבת, גם אם בכמות סיטונאית, לא באמת הגדיל את החשיפה שלה או זימן לה עבודות רציניות יותר, אבל זה כן זימן לה את דניאל, שם של סטוציונר, שלפחות היה לו את ההוגנות למלצר בבתי קפה בין "עבודות" הניצבות שלו. הם נפגשו בסט של איזה סדרה שכנראה בוטלה עוד באותו יום שבו צולמה ומאז נהיו ממש קרובים ולמרות שאני לא הטיפוס הקנאי הקשר הזה לא בא לי טוב בעין בכלל. ניצן הייתה נחושה לתקן את המתיחות הזאת ביני לבין ידידה החדש הניצב הממלצר אז היא עשתה את הדבר ההגיוני ביותר, שהוא לארגן שלישיה.
סתם, האמת שהיא ארגנה לנו ערב חברי ונחמד שבמהלכו גיליתי שדניאל דווקא נסבל יחסית. מאוחר יותר התגלה שגם הוא קינקי, מה שלא מפתיע בהתחשב בעובדה שדיאגרמת הון של אמנים וקינקסטרים היא פאקינג מעגל. בשרשור ארועים שאחסוך מכם, מצאתי את עצמי מוותרת לערב אחד על עקרון המונוגמיה שלי (שהוא, כידוע, קו האופי היחיד שלי פחות או יותר). אני לא יודעת מה בדיוק חשבתי לעצמי, אבל אני זוכרת שלניצן היה רהיט בדסמי מורכב (כבר סיכמנו את זה שהיא לא הייתה הכי אחראית כלכלית כן? לא בדיוק משהו שמישהי שמתפרנסת מחלטורות יכלה להרשות לעצמה) שהיה לו בסיס ריבועי מכוסה עור שעמד על ארבעה עמודי מתכת, שניים מתוכם היו גבוהים מהבסיס כך שהיה אפשר לחבר אלהם רצועות עור ולקבע עלהם אנשים במגוון תנוחות. קראנו לבד בוי הזה "הריבוע".
בקיצור, מצאתי את עצמי קשורה לריבוע עם עיניים מכוסות, נתונה לחסדהם של הבת זוג שלי והבחור המפוקפק שהיא הכניסה לזוגיות שלנו. זה היה אחד מהסשנים העוצמתיים יותר שעברתי. אני לא זוכרת לתאר אותו במדויק אבל אני זוכרת אימפקט ושעווה והרבה ידיים משוטטות עלי וזה היה קסום ומשחרר ומפוצץ מוחות ולרגע זה הרגיש כאילו הכל בסדר ואנחנו נגרום לזה לעבוד.
אבל הסשן נגמר ואיתו הקסם, וזמן קצר אחרי נחתה ההבנה שהקשר הזה לא יעבוד. זה היה קשר קצר ומוזר ואני לא גאה בו, אבל הסשן ההוא עדיין צף ועולה בזכרון שלי כל הזמן כשאני מעזה לתת לדמיון לפרוש כנפיים. אני לא זוכרת מתי חוויתי משהו מדהים כל כך.
עד שבוע שעבר. החדש שלי, שכרגע לא אמציא לו שם בדוי כי עוד לא הספקנו לעלות אחד לשניה על העצבים אז יש סיכוי טוב שהוא יזכה לתואר "בן זוג", מכיר הרבה יותר מדי אנשים שמארגנים פליי פרטיז שווים ומצומצמים קצת יותר מדי. חשבתי בטעות שאני זורמת ומגניבה אז הסכמתי ללכת איתו למסיבה כזאת, בלי מחויבות לכלום ובכוונה פשוט לזרום עם הסיטואציה.
כשנכנסנו לעשות סיבוב בחדר המשחקים, תפס אותי הלם קל. בין הרהיטים המוצבים שם היה ריבוע. בדיוק אחד כמו שהיה לניצן, או לפחות, כאילו, אחד ממש ממש דומה.
אחרי כמה משקאות (או כמו שאני קוראת להם, "שיקויים", כי בואו, ראיתם איך אני מערבבת את זה?) הרגשתי פחות ופחות מביכה חברתית.
הוא נישק אותי בחושניות ושאל אם אני סומכת עליו. הנהנתי, ואז הוא תפס אותי בשיער והוביל אותי לריבוע המקולל הזה.
שוב מצאתי את עצמי קשורה לריבוע ההוא, עירומה ועם עיניים מכוסות. הרגשתי את הידיים שלו מטיילות על הפנים שלי ואז יורדות לאט לכיוון הצוואר ועצם הבריח. בעצם, לא! זה לא הידיים שלו, זה ידיים אחרות. אני מתלבטת אם למחות, מתלבטת מה אני מרגישה, ואז אני מרגישה עוד זוג ידיים על הישבן שלי. אני מחליטה שאני מרגישה מדהים. מקסימום יש מילת ביטחון הכל טוב, לא על כל דבר צריך לחשוב כל כך הרבה. יד נוספת מטיילת לי על הבטן. פתאום אני מרגישה משהו חם על הירכיים האחוריות שלי. שעווה. ואז הצלפות עם משהו רחב. שוב שעווה. משיכה בשיער. יד נוספת (חדשה? ישנה?) דוחפת אצבעות לפה שלי. לא ידעתי כמה אנשים היו שם, אבל מאוחר יותר כשירדתי מהספייס ושאלתי גיליתי שיתר הנוכחים בחדר הצטרפו לסשן בשלב זה או אחר. זה היה בליל של תחושות קסומות וספייס מטורף, שעווה וקרח וצביטות וליטופים. לבסוף כשירדתי משם, הרגשתי בדיוק כמו אחרי החוויה הנוסטלגית שלי עם ניצן ודניאל. לא חשבתי אי פעם שאני אוכל לשחזר את התחושות האלה, אבל הנה, חוויה זהה בדיוק אחד לאחד, כל מה שלקח זה רק יתר משתתפי המסיבה.
כל זה רק בא להראות לנו... שסכום הניצבים בריבוע שווה בדיוק ליתר בריבוע.
חחחחחחחחחח כעאלק צריכה לפרוק כעאלק צריכה לדבר על הרגשות שלי כאילו אני פיזית בכלל מסוגלת להרגיש רגשות שאינם רעב או פמיניזם
חג שיטפוסטרים שמח
