לבקשת הקהל היום אלינהטריידמארק נכנסה לחדר בדיוק בשעה שבה ניסיתי לאכול קרואסון בשלווה, ומיד העיניים שלה התרחבו באימה.
"בוז'ה מוי אלי את לא יכולה לאכול את זה!"
"גיברת אני רצה 5 קילומטר ביום בדיוק בשביל שאני כן אוכל לאכול קרואסון אחר כך."
"לא מה הקשר, את רגישה לגלוטן!"
"אה לא, אני רגישה ללקטוז."
"כן, וגם לגלוטן!"
"לא, אני לא רגישה לגלוטן. אף פעם לא הייתי."
"בטח שכן! מה את מטומטמת? את רגישה לגלוטן!!!"
בנוהל אחסוך מכם את הלופ של שתי הדקות של השיחה שבה כבר התחלתי לחשוד אולי אני בלבלתי משהו, אולי יש לה גישה לטפסים הרפואיים שלי, אולי היא יודעת לאבחן רגישות לגלוטן על סמך רשתית העין והמיקום של מרקורי.
"אוי בעצם לא משנה, את לא רגישה לגלוטן, אני רגישה לגלוטן."
------
בונוס: מאוחר יותר היום שאלתי אותה אם היא רגישה לגלוטן, והיא אמרה לי שלא. שאלתי אותה מה לעזאזל, ואז היא אמרה "אני צריכה לעשות בדיקת רגישות לגלוטן כי זה 100% מה שיש לי, אבל אני לא עושה, כדי לא לצאת רגישה לגלוטן ולהמשיך לאכול בורקסים. את לא יכולה להכשל במבחן שלא עשית, אלי!"
