אתמול בת דודה של אמא שלי, נקרא לה אנה כי קוראים לה אנה, באה לבקר ולשתות וודקה טהורה 96% כמיטב המסורת
אחות של אנה שהייתה מאוד קרובה אליה מתה שנה שעברה בגיל הרבה יותר מדי צעיר (42)
סתם אנחנו לא באמת שותים וודקה 96%, זה כבר אתנול טהור, אל תגידו את זה בשיחות ותצאו מטומטמים
אניווי אנה השתכרה קצת הרבה והתחילה לספר לנו סיפורים על הילדות שלה עם אחותה אבל בלי רצף הגיוני כי כאמור היא קצת שיכורה מוודקה טהור וזה הלך בדיוק ככה:
אנה: ואז קטיה החליטה שהיא רוצה למתוח אותי אז היא יצאה החוצה בלילה וקראה לי לבוא, אבל בחוץ בלילה בשרוקייה באלקה זה לא כמו עכשיו שיש לכם פנס רחוב כל 3 מטר, לא לא מאמי, בשרוקייה באלקה יש פנס אחד על שלושה רחובות. אז קטיה יוצאת לשם לחושך מצריים הזה, היינו בנות איזה 12, והיא קוראת לי לבוא, ואז אני יוצאת ומסתבכת בפרדס הענק שיש להם שמה בחצר כי כאמור חושך מצריים ויש מלא שיחים, למרות שעכשיו אין להם בכלל שיחים שם כמעט בכלל, הכל עצים, ועכשיו הם גם הוסיפו תאורה נחמדה כזאת ונפטרו מהלול וממש יפה שם, חבל שיש מלחמה ואתן לא יכולות לבוא לבקר. את יודעת שהציור שאמא שלך ציירה בשירותים שם, של פינוקיו שיושב על האסלה עדיין נשמר? היא ציירה אותו ליטרלי לפני 40 שנה. את קולטת שציור של פינוקיו שיושב על אסלה שרד את כל המזג אוויר והמלחמה עם הרוסים והשיפוצים?
אני: רגע, אבל מה קרה עם קטיה בסוף?
אנה, בלי פאקינג למצמץ: אה, קטיה מתה בסוף.
