תיאוריות מדעיות שלי שלא ברור לי איך עדיין לא קיבלתי עלהן נובל:
1.דואליות החברות-ביריונות. נגיד יש מישהו שאת לא סובלת. אולי זה כי הוא מתעקש לכתוב שיט שוביניסטי, אולי זה כי הוא חושב שהוא כזה חכם וחשוב, אולי זה כי הוא לא מעלה מספיק פוסטים על אלינה, אולי זה כי הוא מקיא קבוע מהחלון שלו על המרפסת שלך נכון מאוד פיליפ השכן מלמעלה אני מסתכלת עליך אולי חלאס כבר, אולי זה כי הוא מביא מלא דוגמאות מיותרות לדברים במקום כבר להגיע לפואנטה.
מה תעשי? ברור שתספרי על זה לחברה הכי טובה שלך, שכן זו המצווה הכי גדולה שיש. החברה הכי טובה שלך חייבת לדעת על כל מי שאת שונאת ולשנוא אותו ביחד איתך, זה, כמו שאמרו חז"ל- כאילו, חוקי הפמיניזם. אבל, מה קורה אם יש לך שתי חברות הכי טובות? את מחויבת לשתף את שתהן. עד כה הכל סבבה. אבל מה אם יש לך שלוש חברות הכי טובות? חמש? שמונה? שלוש עשרה? עשרים ואחת? כי אחותי, אם יש לך שלושים וארבע חברות וסיפרת לכולן על הבן אדם שאת שונאת ועכשיו הן שונאות אותו ביחד איתך זה כבר ביריונות ואת התחלת בקירוב-טוב-חרם.
אז כמה חברות מותר להכניס למעגל השנאה לפני שזה חוצה את הגבול לביריונות? האם על כל חברה שאת לא מספרת לה את חברה חרא? ואם כן, מתי הגבול נחצה בחזרה?
נניח שיש לך 13 חברות הכי טובות, והחלטת לספר רק לשלוש הקרובות ביותר כדי שהמצב יהיה בבירור בצד של החברות ולא של הביריונות. אבל כתוצאה מכך יצאת חרא של חברה לעשר החברות הנותרות. סבבה, זה קורבן שאת יכולה לספוג.
אבל, כמה חברויות חרם שווה? נניח שחרם שווה 20 חברויות. כלומר, לעשות חרם על בן אדם אחד עושה אותך לאדם חרא בדיוק כמו להיות חברה זבל ל-20 חברים.
זאת אומרת שאדם שעושה חרם הוא יותר חרא מבן אדם שהיה חבר זבל ל-19 אנשים, אבל פחות חרא מאדם שהיה חבר זבל ל-21 אנשים.
זה אומר, שאם יש לך למשל 55 חברות הכי טובות עדיף לך דווקא כן לספר לכולן כי אז את בן אדם יותר טוב אם את אחראית על חרם אחד מאשר על הרס של 35 חברויות.
2. תאוריית קבוע הכאוס. לכל דבר בעולם- אנשים, מקומות וגם חפצים יש איזשהו "קבוע כאוס" שהוא מספר קבוע שאומר לך כמה כאוס יהיה סביבו. למשל, החיים של אנשים עם קבוע כאוס נמוך יסתדרו תמיד לטובתם גם בלי שהם יתאמצו. לאנשים עם קבוע כאוס גבוה דברים תמיד ישתבשו מטבעם - הם ייטו לקום מאוחר ולאחר למקומות בצורה כרונית, המייקאפ שלהם ימרח, הם יהיו מביכים חברתית ויפספסו הזדמנויות ויגיעו לתחנה בדיוק כשהאוטובוס עובר שם. גם אם הם יחליטו ממש להשקיע במאורע מסוים בחיים שלהם כדי שלא יהיו פאלטות - לקום ממש מוקדם, לתפוס את הרכבת המוקדמת יותר ולהקדים בשעה ככה ליתר ביטחון - היקום פשוט יתערב ויארגן להם למשל הפגנת נכים שתשבית את כל הרכבות, כך שרמת הכאוס תשאר זהה. כלומר תמיד תהיה לך בדיוק אותה רמת בלאגן בחיים - לפעמים זה יהיה באשמתך נטו, אבל גם אם אתה סידרת קצת את הבלאגן - היקום ישלים לך את החסר לרמת הכאוס הרגילה שלך. בדיוק כמו ביטוח לאומי שאם יש לך הכנסות ממקור אחר פשוט משלימים לך לגובה הקצבה.
יש מקדמי כאוס לא רק לבני אדם אלא גם למקומות ולחפצים. הכאוס הכללי מחושב כממוצע של כל המשתתפים במאורע. נניח שאדם עם מקדם כאוס נמוך עובד במקום עם מקדם כאוס גבוה- הוא יוריד טיפה את רמת הכאוס בזכות המקדם הנמוך שלו, אבל לא יותר מדי, כי מקדם הכאוס של המקום חזק הרבה יותר. אבל אם האדם מביא איתו חפץ שמתפקד כמו קמע אנטי כאוטי, כלומר איזשהו חפץ עם מקדם כאוס נמוך בצורה פנומנלית, הוא יוכל למזער משמעותית את רמת הכאוטיות של המקום.
3. התאוריה הכי טובה שתקראו בחיים שלכם. אין לי באמת תאוריה שלישית אני לא עד כדי כך משוגעת שאני יושבת וחושבת על קונספירציות כל היום יש לי חיים אם בקונספירציות חשקה נפשכם לכו למתנגד החיסונים הקרוב לביתכם. אבל עדיין הרגיש לי דליל לכתוב רק שתי תאוריות כי דברים טובים באים בשלשות, אז מוזמנים פשוט לדמיין כאן את תאוריית הבארני סטינסון האהובה עלכם. lemon law, hot-crazy scale, platinum rule, מה שבא לכם. נקודות בונוס לתאוריה הכי סקסיסטית.
