זה קרה בלילה גשום וסוער. דמות אפורה לבושה בפדורה ומסיכת פנים בצורת מקור ארוך רצה בנחישות לעבר דלת של בית ונקשה שלוש נקישות זריזות. אישה מודאגת מאוד פתחה את הדלת מהצד השני. "זה אתה, דוקטור! תודה שבאת בהתראה כזאת קצרה! בוא תראה, היא פה. פשוט יושבת בפינה של החדר ככה כבר חמש שעות, לא מתקשרת, לא מגיבה, רק מתנדנדת ובוהה בקיר. אלי, מותק, הפסיכיאטר שלך פה. את רוצה לדבר איתו?"
הדמות שישבה בפינת החדר רק המשיכה להתנדנד ולבהות בקיר במבט חלול.
לאחר כמה דקות, האיש עם מסיכת הציפור אזר אומץ והתקרב כמה צעדים אל הדמות שבפינת החדר. "מה עשה לך את זה?"
הדמות סובבה את הראש שלה ב-180 מעלות והסתכלה עליו במבט מטורף לחלוטין מבלי להגיד כלום במשך דקה ארוכה, ואז פלטה בשצף מהיר "למה תמיד בקבוצות בדסמ כשמישהו שואל 'האם x זה לגיטימי?' על אקט לגיטימי ו-SSC לחלוטין, במקום שהתגובות יספרו לכותבת הפוסט שזה אקט לגיטימי לגמרי בתנאי ששני הצדדים נהנים ממנו וזה נעשה ברצון נלהב, הם רק מספרים על החוויה הסובייקטיבית שלהם והאם הם מתחברים לאקט הזה או לא? זה רק נותן עוד יותר דה לגיטימציה לאקט ויוצר רושם שזה באמת משהו פסול שרק מוזרים יהנו ממנו. הייתי אומרת אקא קינק שיימינג למתקדמים אבל זה לא יושב טוב על האסתטיקה שאני מטורפת לגמרי שפולטת את כל זה עם מבט של דיבוק בעיניים ושיער פרוע אז תדמיין שאמרתי משהו יותר קריפי ומגניב אוקיי?", אמרה הדמות וצחקה צחוק מטורף, "אני בחרדה נצחית שמישהי תשאל באחת הקבוצות האם בראטיות היא התנהגות לגיטימית ותסיק מכל התגובות שמספרות כמה שהן שונאות בראטיות שזו התנהגות רעילה ולא דינמיקה אמיתית. ושאני לא אתחיל לדבר על הכיוון ההפוך," הדמות התרוממה עכשיו בצעד חלקלק וטיפסה על הקירות בתנועות שקצת הזכירו את סקאר בסצנה שמופאסה בא לשאול אותו למה הוא לא קם ב4 בבוקר להגיד שלום להצגה של סימבה, "לפעמים אנשים שואלים האם משהו לגיטימי אבל בעצם מתכוונים לכך שהשולט שלהם לוחץ עלהם לעשות אותו בכל מיני תואנות קרינג' על זה שהוא השולט והוא מחליט על הכל, בלי שום התייחסות לזה שרק בגלל שהדינמיקה לגיטימית, לא אומר שאת חייבת להשתתף בה."
הדמות, שהייתה על התקרה עכשיו, קפצה ונחתה צעדים בודדים מהפסיכיאטר העייף שחד משמעית לא משלמים לו מספיק על זה, אחזה בחוזקה בשתי כתפיו וקירבה את פניה לטווח אפס מפניו, "למה הפוסטים האלה לא מוצפים בתגובות שאומרות שכל אקט SSC הוא לגיטימי לחלוטין וחשוב מאוד להשתתף בו רק מתוך רצון נלהב של שני הפרטנרים? ולמה אנשים כל כך מרוכזים בעצמם? למה כשמישהו שואל האם האקט לגיטימי אנשים מתחילים לספר האם הם אוהבים אותו או לא? למה כשמישהו טוען שהתנהגות מסוימת פוגענית, אנשים לא מנהלים דיון אמיתי על האם באמת ההתנהגות הזו עלולה לפגוע במישהו, אלא רק ממהרים להצהיר שבהם זה לא פוגע בכלל? עד כמה מרוכז בעצמך צריך להיות בשביל לא להיות מסוגל לרגע להוציא את הראש מהתחת של עצמך ולהבין שהדיון בכלל על משהו אחר והחוויה האישית שלך לא מעניינת אף אחד? מעולם לא ראיתי גזע יותר אגוצנטרי או חסר יכולת להבין הקשרים לוגיים." אמרה הדמות בעודה מרפה מהפסיכיאטר ומתיישבת על הרצפה, והחיוך המטורף שלה הוחלף במבט חלול כמו של ראיין גוסלינג בטריילר של ברבי.
