ליטרלי אף אחד:
המח שלי ב-3 בלילה: אוקיי אז ברור שלישראל יש זכות להגן על עצמה ולתקוף את ארגון הטרור שמנסה להשמיד אותה, נכון?
אני: אוי לא, אני יודעת לאן זה הולך
מח: וברור שיש גבול לגבי כמה אנחנו אחראיים לשמור על האזרחים העזתיים, וברור שיש הרוגים אזרחיים בכל מלחמה ובמיוחד אם זה מלחמה בארגון טרור שמשתמש בהם בתור מגינים אנושיים. אבלללל. את באמת חושבת שלא היה אפילו מקרה אחד שבו ישראל נהגה באקסטרה אלימות למרות שהיא לא הייתה צריכה? בטוח היה. זה הפקטור האנושי בסופו של דבר, וזה הגיוני מאוד שהרבה מהלוחמים ומקבלי ההחלטות רואים את כל העזתים בתור האויב, או מלאים בזעם, תסכול או רצון לנקמה, או אפילו עושים להם דה-הומניזציה. זה מטומטם להעמיד פנים שהסבירות לזה היא לא ודאית. האם הרגנו גם אנשים מתוך אלימות וזעם ולא מההכרח? כמה כאלה? ואת יודעת, ברור שזה לא רק עניין של ישראל. ראינו מה חלק מהאוקראינים עשו לשבויים הרוסים שהם הצליחו לתפוס. אכזריות ואלימות מיותרת במלחמה זה פשוט בלתי נמנע, כי הצדדים המעורבים מאוד מושקעים בשנאה לצד היריב. וואלאק לא בסדר. את יודעת איך אפשר לתקן? צריך פשוט לשלוח למלחמה רק אנשים ניטרליים שלא קשורים לסכסוך בשום צורה. ישראל צריכה פשוט לשלם לשכירי חרב ניטרליים לחלוטין מהאו"ם שילכו לעשות את הפעולות הצבאיות בעזה במקום החיילים שלנו. ואותו הדבר גם חמאס. שכל צד פשוט ישלח שכירי חרב בהתאם לגודלו ותקציבו, ושהם ילחמו בנהם. ככה הלחימה תהיה הרבה יותר "נקיה" ו"עניינית".
עצמי:
אני: ואז גם אנחנו וגם החמאס נוכל גם לשבת ולראות הכל עם פופקורן.
עצמי:
אני: צריך שהאו"ם יממן את התכנית הזאת. שיגדלו מיליוני שכירי חרב בוואקום כך שלא תהיה להם דעה על כלום, וכל פעם שתהיה מלחמה בין שתי מדינות יהיה אסור לשלוח חיילים מתוך המדינה להלחם, אלא הם יקבלו חיילים ניטרליים של האו"ם בהתאם לכח הצבאי שלהם.
עצמי:
אני: זה גאוני. למה אני לא מנהיגה את הצבא? שמישהו יביא לי מדים טאקטיים דחוף, למה יש לי המון טאקט.
