Harry Potter and the Chamber of Shitposting

מאותו בית היוצר שהביא לכם את תאוריית מקדם הכאוס וגם את סיפורי אלינה אבל זה לא קשור הפעם, קבלו:

תאוריית המתמטיקה.

כולם רוצים להרגיש אלוהים. לא משנה כמה אתם טובי לב, נאורים, ליברליים, שמאלניים או רדיקלים. בסוף, עמוק עמוק בלב, אתם רוצים להיות אלוהים. 

אם אתם טובים במתמטיקה - זה בדיוק מספק את הצורך הזה. אין אחד שלא עשה השלמה לריבוע באינטגרל ולא הרגיש אל.

אבל אם אתם לא טובים במתמטיקה אתם תחפשו דרכים אחרות לקבל את הריגוש הזה, ואז אתם תהפכו שיכורים מכח ותפגעו באנשים.

בקיצור זה מה שאמרתי לילדים שלי כשהם לא רצו לעשות שיעורי בית. לעוד טיפים על הורות תעקבו.

עוד דוגמה לאוטיזם* שלי היא שכשסברינה קרפנטר בHouse Tour אומרת "And I promise none of this is a metaphor", אני מאמינה לה 

שיעור חשוב לחיים:

יש נעליים שנועדו לנשים שמקבלות princess treatment ויש נעליים שנועדו לנשים שהקאץ' פרייז שלהן בחיים הוא "שיט! שיט! פאק! אני מאחרת!" ואל לנו, לעולם לעולם, לבלבל בנהם.

עקב נקיפות מצפון קלושות על זה שאני רק מעודדת פה הפרעות אכילה ופשעי שנאה פלוס זה שאני לא מסוגלת לבזבז את שיטפוסט #800 העגול על "סתם" פוסט רגיל למרות שזה לא הגיוני כי זה בלוג עם 3 קוראים באתר הכי דלוח במדינה אחרי וואלה, ליטרלי למי אכפת

החלטתי לכבוד השיטפוסט ה800 במקום לכתוב פה שטויות גם ללמד אתכם משהו, שלפחות תהיה לכם איזשהי תועלת מכאן  

* אז בוודאי שמעתם שהאדם הממוצע בולע 8 עכבישים בשנה. לא רק שזה שקר, אלא זה מיתוס שהופץ בכוונה כדי לבדוק כמה מהר מידע שקרי מופץ באינטרנט.

* בשיר "פאפרצי" ליידי גאגא אומרת "Loving you is cherry pie" והיא אלרגית לדובדבנים. גם זה מיתוס שרץ באתרי מעריצים בלי שום בסיס מאחוריו, ובאחד הראיונות גברת גאגא אומרת שהיא שותה יין דובדבנים. תאוריה יפה, אם מסע בין יקומים היה אפשרי לא הייתי עוברת ליקום של הארי פוטר או של נרניה, אלא ליקום זהה לחלוטין לשלנו שבו התאוריה הזו היא אמת. 

* היה בגדול, זיוף, ובקטן - מאוד לא אמין ואי אפשר להסיק ממנו כלום, בטח לא את המסקנות שהסיקו ממנו. 

תזכירו לי בשיטפוסט ה900 להסביר לכם למה וקטור פוינטינג נקרא וקטור פוינטינג 

אנשים (בעיקר אבא שלי) אומרים שאני אוטיסטית (או, החליפו בתסמונת הנוירודיברג'נט האהובה עלכם)

אני לא חושבת שאני אוטיסטית, אני חושבת שההבנה שלי את העולם היא הכי נכונה, מדויקת ומבוססת היגיון טהור, בעוד שההבנה של אנשים מסביבי מתבססת יותר על תחושות בטן ומנהגים חברתיים שאין להם כל בסיס לוגי, אבל הם השתרשו מספיק בחברה שלהתעלם מהם או לערער עלהם גורם לך להראות החריגה.

הם טוענים שאנחנו לא קולטים קודים חברתיים או ניואנסים עדינים; אני כן קולטת אותם, פשוט בוחרת להתעלם מהם אם אין בהם היגיון או תועלת.

אני לא חושבת שאני אוטיסטית, אני חושבת שלכם חסרים כישורים אנליטיים בסיסיים 

אבל אין לי שום דרך לנסח את העמדה הזאת בלי לצאת אוטיסטית אחושרמוטה ולכן הם כמובן כולם צודקים 

אבא שלי קיבל עכשיו שיחה ואחרי 5 שניות הוא אמר לו "אני אקטע אותך כדי לא לבזבז לך את הזמן, אני עובד בXXX ויש לי ביטוח חינם מהעבודה, אז אין לי טעם לקחת ביטוח ממך לא משנה מה תציע לי כי זה תמיד יהיה בתוספת איזשהו תשלום לעומת מה שיש לי עכשיו." 

הייתם מניחים שזה יסיים את השיחה על המקום. 

בקיצור עכשיו הוא מריץ עם הנציג צחוקים בטלפון ונותן לו טיפים לעבודה שלו. פרט שולי- אבא שלי מעולם לא עבד לא בביטוח ולא במכירות. השיחה התקבלה לפני 20 דקות. אעדכן. 

המלכוד 22 של המדיה החברתית זה שלפעמים את רואה בטיקטוק שלך מישהו ואת כזה "אוי הוא חמוד" ואז את קולטת שהוא מעלה סרטונים לטיקטוק וזה פתטי וישר יורד לך 

שאוט אאוט לכל הילדים הרוסים שגדלו בארץ שההורים שלהם חינכו אותם שצריך קודם כל לדאוג לאחר ורק אחר כך לעצמך, שכל החברים שלהם היו ישראלים שההורים שלהם לימדו אותם שקודם כל אתה עצמך ורק אחר כך כל השאר כך שנוצר המצב הקסום שגם אצלך וגם אצל כל הסביבה שלך אתה תמיד אחרון בסדר העדיפויות וזה עשה להם אישיוז פסיכולוגיים שעובדים במרץ עד היום אבל זה בסדר והם אפילו קצת אוהבים את האופי שיצא להם כי הם מעדיפים להיות אמפתיים עם טיפה של פסיכוזה מאשר להיות כמו כל האגואיסטים מסביבם

תסלחו לי אבל אני לא מבינה מה הקונספט ב The Substance ולמה זה טוב

מילא אם זה היה חומר שגורם **לך** להראות כמו גרסה צעירה ויפה של עצמך אז סבבה

אבל חומר שפשוט יוצר שיבוט שלך שיותר טוב ממך וחי את החיים שלך במקומך??? זאת נקודת המוצא מלכתחילה!!!! מלכתחילה הבעיה שלי היא שכולן יותר שוות ויותר מצליחות ויותר טובות ויותר לא מביכות חברתית ממני אבל לפחות זה היה אמורפי מספיק שאשקר לעצמי שאי אפשר להשוות ולכל אחת יש את השדים שלה, עכשיו כשיש ליטרלי גרסה שאפשר ממש לכמת בכמה היא יותר טובה ממני(ראו ערך Decoy effect/asymetric dominance הרגשתי רע שאני רק מעודדת פה בריין רוט והפרעות אכילה אז הנה גם תלמדו משהו בבלוג מדי פעם תכלס זה לא בדיוק האפקט אלא המסקנה שהוא מבוסס עליה אבל לה אין שם מסחרי מגניב תתמודדו) שפאקינג הולכת וחיה את החיים שלי במקומי בזמן שאני יושבת בבית אוכלת גלידה מול טיקטוק ומפליצה?! זה הדבר האחרון שצריך! 

בקיצור סורי אם את הולכת על זה זה לגמרי דרוויניזם חברתי אבל מה שכן אני שוקלת ברצינות להקדיש את השבוע הקרוב להורני פוסטינג על מרגרט קוולי 

הוט טייק: לאנה דל ריי כתבה את "מרגרט" עליה כמתנה לחתונה 

שלא תגידו שלא לומדים דברים חדשים בבלוג 

לכבוד יום שישי ה-13 רק עם 9 במקום 13 מדרגת את ז'אנרי האימה מהכי פחות אהוב עלי להכי אהוב עלי:

5. אימה קלאסית/jump scares - לא רואה בזה הרבה תחכום ותכלס לא מבינה למה שמישהו יעשה את זה לעצמו כאילו למה שאני מרצוני החופשי פשוט אשב ואראה משהו שיגרום לי לפחד ואם זה בלילה אז גם יעשה לי סיוטים וחרדות אבל מצד שני זה בא ממישהי שמרצונה החופשי תתן לנשים לקשור אותה ולהרביץ לה אז מי אני שאשפוט בקיצור מקבלת מכבדת

4. אימה פסיכולוגית - עדיין לא כוס השוקו שלי כי שוב למה לעזאזל שאני אשב ואראה משהו שיעשה לי חרדות ובניגוד לאימה הפרימיטיבית עכשיו זה גם חרדות לטווח הארוך עם הסיכון הקל שזה ישנה את החיווט העצבי במח שלי, אבל מכבדת את הז'אנר כי יש בו הרבה יותר תחכום והצהרה ואמנות בקיצור בדיוק כמו הנדסת חשמל - אין שום מצב בעולם שאכנס לבור החרא הזה בעצמי אבל אני מעריכה מאוד את מי שמסוגל

3. אימה גותית - יצירת אמנות. ללא ספק אחד מהדברים האהובים עלי, מדורג מקום שלישי אך ורק כי אני אוהבת את השניים הבאים קצת יותר. זה לא אימה מסוג "אההה, מפלצת!" אלא יותר אימה מסוג "הו, עצם האימה של להתקיים בחברה שלא מבינה אותך" למרות שבאופן אירוני זה מאופיין כמובן במפלצות ובאסתטיקה של ילדי סנטר כי כבר מהמאה ה-18 האנושות תמיד הייתה ותמיד תהיה ילדת טיקטוק מעצבנת שמתעניינת בדברים פשוט כי הם מתאימים לוייב של האנסטגרם שלך. זה אמנם מכניס אותך לחרדות קיומיות ולהבנה שהכל חרא אבל זה גם שותל בך את האשליה המרגיעה שמתישהו אולי תמצאי את עצמך מסתובבת בטירה נטושה עם מפלצת שכל הזמן צופה בך מהצללים ואם זה לא יפהפה אני לא יודעת מה כן.

2. אימה לאברקראפטית - קודם כל, ז'אנר אימה שלם שנקרא על שם של סופר אחד? אייקוני. זה, למי שלא נתקל במקרה במונח בטאמבלר ב2015, אימה קוסמית - היא מדגישה את חוסר האונים ואפסיות(זו מילה? לא יודעת ולא אכפת לי לא משלמים לי מספיק כדי לפתוח מילוג ולבדוק) הקיום של האנושות לעומת ישויות כל יכולות ששולטות ביקום. בית היוצר של קת'ולו - שלא, הוא לא דמות מהמיתולוגיה כפי שנהוג לחשוב שאני לא יודעת מי הדביל שמפיץ את הפרופגנדה הציונית הזאת אבל אם אשים עליו את ידי המשטרה תמצא את גופתו במשך חודשיים והוא יהיה בחיים חודש וחצי מתוכם. פותר גם את הבעיה של האימה הגותית - החברה היא חרא ואין תקווה לאנושות? לא נורא מותק, עכשיו תבוא ישות קוסמית ותאכל את כולם, הכל טוב.

1. סרטוני לאקי סקופ בטיקטוק - אימת האימים, הדבר הכי מפחיד שתראו אי פעם. בואו ואסביר כי אני יודעת שהפוסט הזה לא מעניין ועל כן היחידים שהגיעו לשלב הזה בו זה גברים בני 50+ שחושבים משום מה שלקרוא את הראנטים שלי בבלוג יעזור להם לזיין אותי, ולהם כמובן אין טיקטוק. אז נכון לפעמים אתם רוצים לקנות צמיד או מחברת או ארנק, אז אתם הולכים לאחת מ-500 חנויות האונליין או הפיזיות, בוחרים את הדבר הספציפי שאתם רוצים לקנות ומשלמים עליו והולכים הביתה? יפה. אז בטיקטוק יש טרנד, שבו במקום לבחור את הפאקינג מוצר שאתם משלמים עליו, אתם קונים "סקופ" של כמה כדורים עם מתנות רנדומליות.
מבחינת האימה - 100 מתוך 10. בתור בן אדם שעבר את גיל 15, הפחד הכי גדול שלי הוא ג'אנק שמצטבר בבית. אני לא רוצה לחיות בבית שפה יש אזניים זוהרות מיום העצמאות, שם יש תג מכנס שהשתתפתי בו לפני 4 שנים אבל אין לי לב לזרוק כי הוא יקר לליבי, פה יש את מתלה הכפות בעבודת יד הכי מכוער שראיתי בחיי אבל הוא מתנה מהחברה הכי טובה - לא!!! ולא אנוח ולא אשקוט עד שימוגר הזבל האחרון מהבית שלי. אז המחשבה על לשלם 270 שקל על הזכות להכניס 8-15 פרטי זבל פרימיום אלי הביתה? אם זה לא אימה אני לא יודעת מה כן.
מבחינת האסתטיקה- גם 100 מתוך 10. פשוט כל כך אסתטי וכיפי לצפיה. עצם הדגדוג בעצמות הצרכנות שלך לקנות שקיות הפתעה בשילוב עם הידיעה המרגיעה שהזבל הזה לא נכנס אליך הביתה אבל הריגוש הרגעי מהתחושה שכאילו את היא זו שפותחת את החבילה - מושלם. כל האסתטיקה והסיפוק והכיף בלי הצורך להפוך את הבית שלך לסניף של מקס סטוק. בקיצור מושלם. סליחה, הווארד פיליפס לאברקראפט וברם סטוקר, אבל לאקי סטאר ג'יין לא רואה איש מכם ממטר.