Harry Potter and the Chamber of Shitposting

פוסט זה אינו מדבר למתולתלות ולנשים עם שיער קצר אתן כל הכבוד לכן על סוג השיער שבורכתן בו ואשרכן

הפוסט מדבר לצ'אחלות כמוני שהשיער שלהן לא גלי ולא חלק אלא בדיוק חסר הצורה שבאמצע ועל כן צריכות חדשות לבקרים להאבק בו ולעצב אותו או לחילופין להשלים עם יעודן כטרול מערות

אם גם את היית כל החיים שלך בסוגים שונים של החלקות כי זה נח וכיף שהשיער שלך תמיד מסודר אבל לאחרונה את שמה לב שכל הנשים שיותר טובות ממך יש להן דווקא שיער גלי והוא תמיד נראה כזה מעוצב וזוהר והרבה יותר טבעי ורומנטי ולעומתו השיער החלק שפעם נראה לך יפה פתאום מרגיש לך זול וולגרי ומלאכותי סתם ככה כי זה כתוב בחוזה שלנו שנשים צריכות לפחות אחת לחודש למצוא משהו חדש לשנוא בחיצוניות שלהן וזה מה שנפלתי עליו הפעם

וחשקה נפשך לשנות את הסגנון של לגלי ומצאת את עצמך מתלבטת בין חלק לגלי, תני לי לעזור לך בתרשים זרימה קצר:

האם את עובדת כנסיכה? 

כלומר, האם העבודה שלך היא לשבת בלי לזוז על כס המלכות שלך כל היום? אם כן, את יכולה להרשות לעצמך שיער גלי

האם את צריכה במהלך היומיום שלך לאסוף את השיער כ-70,000 פעם בדקה, לרוץ מאוטובוס לרכבת ושוב לאוטובוס תוך כדי צעקות "פאק פאק פאק אני מאחרת"? תשארי תשארי עם ההחלקה כפרה עליך.

שמחתי לעזור.

הרגע הזה שאת שמה את הheatless curler שלך לפני השינה ומרגישה כמו פאדמה אמידלה אם את יודעת את יודעת ( )

מותק אם את לא יכולה להרשות לעצמך יוטיוב פרימיום אל תשימי מוזיקה בזמן סקס כי עובדה שאני זוכרת גם אחרי 6 שנים את הפעם שזיינו אותי לצלילי הפרסומת על קופת הגמל

אחד הציטוטים האהובים עלי הוא מהספר Good Omens של ניל גיימן וטרי פראצ'ט, שאומר

"מי יכל לעשות דבר שכזה? אולי טרוריסט-"

"לא מהצד שלנו," אמר קראולי מיד 

"גם לא משלנו," אמר אזירפאל. "אם כי, כשהם מהצד שלנו הם נקראים 'לוחמי חופש', כמובן."

ומה שיפה בזה, הוא שכל צד בטוח שזה שייד על הצד השני 

פוב: סיימת את הצעדים והקלוריות שלך להיום ואת מנסה לנוח אבל אז אחותך החליטה שמזמינים סושי אז עכשיו את צריכה לעלות שוב על ההליכון ל 10,000 צעדים כי אין לך עמוד שדרה 

בואו נעצור שניה את מירוץ העכברים שלנו ונסתכל על שני הווזלינים שלי 

קלוריות שלא היו טעימות לי לא נספרות, נכון?? 

איך מרי שלי כותבת תיאורי נוף: 50 עמודים על תיאור של הר. 75 עמודים על תיאור של אגם. 117 עמודים על תיאור של כיסא.

איך מרי שלי כותבת את הארועים המכוננים והכי קלימטיים בספר שלה: "אה דרך אגב מצאתי נוסחה כימית לסם החיים", "אה דרך אגב יצרתי יצור חי מחלקי גופות", "אה דרך אגב הרהרתי במשך 3 פסקאות ואז החלטתי להשמיד את הכלה שהכנתי. הנה עוד 5 עמודים עם תיאור של בקתה."

בסדרה "חברות" יש פרק שבו הבן של פזית וניסים, יובל בן ה-6, מתקלח לא טוב ומגיע לרמה שהוא מסריח למוות כל חדר שבו הוא נמצא. ההורים שלו מנסים למצוא דרך יצירתית לעזור לו עם זה אבל מבלי להגיד לו ישירות שהוא מסריח כי הרי הוא ילד קטן ורגיש שיכול להעלב בקלות. פרק שלם הם גוררים את החרא הזה ואף מגיעים לרגע שיא שאבא שלו הולך לרגל אחריו במקלחת הציבורית כדי לראות איך הוא מתקלח ואז נעצר על ידי המשטרה כי הוא, ובכן, גבר מבוגר שתפסו מציץ לילד קטן במקלחת. 

אניווי, בית משפחת קאט אי שם ב-2003:

אמא שלי, בלי להרים את העיניים מהספר שלה: אלי, את ממש מסריחה. כשאת מתקלחת את צריכה לסבן ממש טוב, במיוחד באזור הבית שחי.

*מסך*

*קרדיטים*

אני, קוראת את "החתול השחור" של אדגר אלן פו: וואו, הוא עושה פה משהו גאוני. בדרך כלל בסיפורי אימה הקורא יהיה תמיד בצד של הקורבן ויקווה שהוא לא ירצח, אבל פה הוא מציג את המספר כפסיכופת סדיסט שרוצח חתולים ככה שהקורא מקווה שיקרו לו כל הדברים הרעים בעולם, וזה משנה את הפרספקטיבה לגמרי למשהו חדש ולא קלישאתי בכלל, איזו כתיבה גאונ-- אה לא משנה כתוב פה בהערות שהמספר משקף את הנטיות האלימות שפו בעצמו מרגיש.