לפני שבוע. יום שבת, 4 באפריל 2026 בשעה 17:30
כשהייתי נערה הייתי קוראת המון ספרי פנטזיה ומד"ב. זה התחיל אגב מזה שהייתי הילדה הכי לא מקובלת בכיתה (תכלס הייתי שלישית מהסוף, אבל זה הבלוג שלי פה לא הבלוג של השתיים האחרות אז תנו לי להנות. אם חיים שפירא יכול להקריב דיוק למען פופולריות בספרים על פאקינג מתמטיקה גם אני יכולה לוותר על הדיוק בסיפורים על שרשרת המזון של בית ספר צפרירים אשדוד ב2009) ודמדומים היה הדבר שהאנשים הכי מקובלים אהבו וכמובן לא יכולת להיות מקובלת אם לא ראית דמדומים וכמעט מלאכים. אתם אולי זוכרים את כמעט מלאכים בתור נוסטלגיית ילדות, אני זוכרת את זה בתור מבחן הפופולריות האולטימטיבי שלעולם לא יכולתי לצלוח כי זה שודר ב21 בערב וזאת כבר השעה של ההורים לראות טלוויזיה. בדיעבד טוב שככה, אחרת חס וחלילה הייתי מגלה שהסיבה שאני דחויה חברתית היא האופי שלי, וזה גילוי לא נעים בכלל בגיל 12.
בקיצור הספרים של דמדומים היו במבצע ביריד של סטימצקי וכמו המעופפת המנותקת מהמציאות שאני, הנחתי שלקרוא אותם ישפר את מעמדי בכיתה, בלי לדעת שזה בדיוק הפוך - כדי להיות מקובלת היית צריכה לראות את הסרטים, ואילו קריאה של כל ספר זורקת אותך ישר למטה, מתחת לבחור שאוכל שפיצים של עפרונות. (סתם צוחקת, הוא היה הבחור הכי מקובל. ככל שאתה אוכל דברים מוזרים יותר ככה אתה מגניב יותר. זה למה הייתי אוכלת נייר לתדהמתם והערצתם של חבריי לכיתה אבל אז יורקת כשאף אחד לא מסתכל. מזכירה לכם שהייתי בת 11 בזמנו אז בבקשה בלי תגובות על זה שאני יורקת ולא בולעת קודם כל זה low hanging fruit ודבר שני זה סתם מגעיל. כן כל זה הסוגריים.)
בקיצור ככה נכנסתי לקריאת ספרים וכמובן הרגשתי עילאית ומתנשאת כי תראו אותי אני קוראת ספרים במקום להיות בטלפון ובמחשב כל היום אויש אני כזאת חכמה ושונה ומיוחדת. אבל אמא שלי הרוסיה המתנשאת הייתה קבוע מעירה לי שאני קוראת רק זבל וזה לא נחשב לקרוא ולמה שאני לא אקרא גם ספרות אמיתית. ותמיד שאלתי אותה למה היא לא מעריכה את זה שאני קוראת כי אני בכל זאת קוראת המון ובני נוער בגילי בדרך כלל לא קוראים בכלל. והנה ברוך השם אחרי גיל 22 השתנה לי הטעם באופן טבעי למשהו בוגר יותר ועברתי לקרוא ספרים אמיתיים, והנה ברוך השם 2.0 לפני מספר שבועות גיליתי את הבוקטוק, שזה למי שיש לו חיים ולא רק טיקטוק, קהילה בטיקטוק של נערות שקוראות מלא זבל (סליחה,"סמאט"🙄🙄🙄) אבל מתגאות בזה וקוראות לעצמן תולעי ספרים וחושבות שהן טובות יותר מבנות דורן האחרות שלא קוראות כלל.
ובכן, כאן אמור להגיע הקטע של "ועכשיו אני מבינה שאמא שלי צדקה וזה באמת בלתי נסבל כשבני נוער קוראים זבל ואז עוד מתבלבלים ומשתמשים בזה כעילה להתנשא", נכון? לא נכון! זה רק גורם לי יותר להבין שאני צדקתי! אני לפחות הייתי קוראת סיפורים. היו שם משפטים מורכבים, דקדוק, בניית עולם, לפעמים אפילו מסר חברתי או פוליטי! (שהצלחתי לפספס כי התמקדתי בעיקר במשולש האהבה הלא קשור לחיים של קטניס פיטה וגייל אבל לא הפואנטה של הפוסט) זה עדיין פיתח יכולות חשיבה, התבטאות ודקדוק! הן קוראות נטו פורנו וטיקטוק! זה לא ספרים מה שאתן קוראות באמת היה עדיף כבר פשוט לשחק בקנדי קראש זה יותר מפתח את המח.
פורנו קוראים רק בao3
תסבירו להם בבקשה
