פצע פתוח

"זה לא תקין שאמהות מחפות על הבן שלהן אם הוא רצח.

רצח זה פשע. ועל מעשה פשיעה לא מגוננים."

חטא.

בתחילת הקשר שלנו הסתרת מעשה שביצעת.

פעם ראשונה שפגעו לי באמון. זה נפל כמו פצצה ליד הרגל.

אני נפגעתי רק מההדף.

ובכל זאת חיפיתי עלינו, למרות החולשה מהדימום והצלצולים באוזניים.

זה באמת היה בקטנה.

סה"כ חטא.

עוון.

במשך הקשר כמעט ונפרדנו.

היתה לנו תוכנית שאתה ביקשת לעצור ולשנות עלילה.

אבל כיאה לשותפה חזקה ולוחמנית כמוני, לא אתן לשום דבר לערער אותנו.

לקח לי שבוע לחווט מחדש, להתאים עצמי לתוכנית החדשה.

 כי "אני לא יכולה לשלול מה שלא ניסיתי" , חיפיתי עלינו.

הקרבתי חלק מהמהות שלי, ואתה.. לא ביצעת את הפולחן.

הרגשתי שיש כאן עוון.

אבל זה רק הרגשה.. הראש שלי אמר שגם החלטות נכונות הן קשות וכואבות. חיפיתי.

פשע.

אנחנו בהזיה. בגללך.

המציאות שלי עוברת טלטלה.

אני לא יודעת כבר איך להאמין לך. 

אני אוהבת אותך. אני מחפשת דרך לחפות עלינו.

מנסה להרכיב שיקוי כח, אני הרי רוקחת מוחות מקצועית, במיוחד את שלי.

מדיטציה, שיחות, הליכות, התבודדות, כתיבה.

כל זה לא עוזר.

הבנתי שרצחת לי את היכולת, זאת עובדה. זאת הוכחה.

אני אוהבת אותך, בגלל החוכמה שלך. 

לקחת את כל מה שאני אוהבת בך – והשתמשת בזה נגדי.

אולי בטעות. אולי בטפשות.

ואם אתה טיפש – אני לא אצליח לאהוב אותך יותר.

רצח זה פשע. אתה אמרת. 

אתה לימדת אותי שעל פשע לא מגוננים.

דבר נוסף אמרת לי אהובי,

אמרת לי: "יש פושעים חכמים שתוכנית שיקום תעשה אותם נפלאים."