אני רוצה..

הריח שלו כמעט נעלם...

הגוף שלי לומד להתמודד בלי הכמיהה למגע שלו...

המבט שלו שהיה ממסמר אותי למקום וגורם לי לרטיבות בלתי מוסברת כבר לא כל כך חסר...

השיחות... הפך אותן לנורא סתמיות..

תוהה מה יקרה אם אראה אותו שוב:

מה ארגיש?

כאב בלב? פרפרים בבטן? צביטה שזה נגמר?

אולי בכלל אני נאחזת במשהו שלא קיים...

והזאב... שלאט לאט, מסקרן.. ומצליח לגרום ללב שלי להיפתח שוב.. 

להבין שזה יכול לקרות ולהעניק לי חוויה מתקנת..

ומזאב להפוך לאריה..

לאריה שרציתי שייתן לי את הרשת ביטחון שאני מחפשת...

שיעניק לי את החום והליטוף..

שיתעניין בי באמת..

יגרום לי להרגיש סקסית, נשית ונחשקת..

יגרום לי לרצות להתמסר אליו בלי חשש!

שאדע שהוא שם...

שהוא אמיתי וכנה...

כי בחוץ העולם מלא בשקרים..

כאן לא צריך לבזבז את הזמן על שקרים 

אבל איך נותנים ללב להיפתח שוב? 

למה לחוות שוב?

לסכן את עצמי בכאב (ולא מהסוג הרצוי) נוסף?

נאחזת במשהו שהיה רק אצלי בראש.. 

לומדת לשחרר:)