בא לי להיות זאת עם הביטחון עצמי המופרז הזה..
זאת שאני תמיד מסתכלת עליה בקנאה, הערצה..
זאת שנכנסת לחדר וכובשת את כולם עם השלמות הפנימית שלה...
זאת ששלמה עם הגוף שלה...
זאת שלא צריכה לאסוף את עצמה כל פעם הוא מתכתב עם מישהי אחרת...
זאת שיודעת שהוא רק שלה...
זאת שבטוחה בעצמה.. ויודעת מה היא שווה...
אבל, בדיוק ההפך...
למרות המילים, החום, ההכלה, ההרגעה.. אני מחכה לפגיעה הבאה..
דרוכה. כל הזמן דרוכה.
מחכה... בטוחה שעוד רגע זה כבר כאן...
בא לי...
להיכנס איתו לחדר...
בפעם הראשונה להיות אני...
בלי מסכות...
שיישב על הכורסא, יסתכל עליי ואתפשט..
לא אחכה לו עם שום בייבידול...
אוריד לאט את הבגדים שלי...
אסיר את כל המגננות שלי...
אהיה עירומה...
חשופה...
במלוא מובן המילה...
כמו שלא הייתי מעולם, עם אף אחד!
שיקום אליי, יתקרב, יסתכל עליי.. בתוך העיניים..
ויגיד לי את מה שהוא מרגיש...
בלי ביטויים, בלי ליד... בלי בערך...
רק שיגיד את מה שאני צריכה לשמוע!
רק אז.. אהיה הבחורה הזאת.. זאת שאני תמיד מקנאה ממנה - השלמה, היפה, הבטוחה ומלאת ביטחון עצמי!