אני רוצה..

השנייה הזאת שאני רואה אותך מולי

התחושה הזאת בבטן כשהמבטים מצטלבים

אחרי חודש שלא התראנו.. 

כאילו אין לחימה סביבנו, נכנסים לבועה שלנו

לעולם שלך ושלי

באמצע תל אביב... 

הריח שלך כשאתה עוטף אותי..הגוף שלי נרגע

כלום לא יכול לקרות לי עכשיו..

אתה כאן, תשמור עליי..

הנשיקה הזאת ששולחת לי זרמים לכל הגוף... 

והמבט? המבט הזה שגורם לי להרטיב..

לא צריך לדבר או לספר... אתה קורא אותי כמו ספר פתוח.

השנייה הזאת, שהדלת ננעלת ואתה מקלף ממני את כל הקליפות, חושף אותי מולך...

"מעניש" אותי, על כל ההתגרות בך.. ידעתי שאחטוף, חיכיתי לזה..

ספאנק ועוד ספאנק.  כל מכה ממלאה אותי יותר

סופגת את העונש לעור שלי.. יודעת שמחר אביט במראה ואראה את התכשיט הזמני הזה ומחייכת לעצמי..

והזין הזה, להרגיש אותי בפה שלי, ללקק ולמצוץ אותו בלי הפסקה.. להשלים את כל הימים האלה שהוא היה רחוק ממני..

להרגיש אותך חודר אליי כשאני על ארבע ואתה מושך לי את השיער

ואז לקבל אישור לגמור, אבל רק כשאתה מגיע ל - 0..

להרגיש את הנוזל החם שלך נוזל לי על הישבן..

לצאת למרפסת, לשתות איתך יין ולדבר שעות..

עד שעולה הבוקר..

השניות האלה - חסרות..

הן קיימות בכלל? 

הן יגיעו שוב? 

לא חושבת שאצליח לפרוץ את המסך שוב. 

יגיע אותו אחד שיצליח לכבוש אותי? 

מסקרן, אם זה יקרה שוב.

לילה טוב:)