במשך חודשים ארוכים נמנעתי מלהכנס לכאן. כל כך הרבה קרה, החיים סיפקו לי סערות והתמודדויות. לבשתי על עצמי מגוון תתי זהויות ותפקידים. ניסיתי לשמור את כל הכדורים באויר. ששום דבר לא יפול. ששום דבר לא ישבר. להצליח לעבור יום. ועוד יום. וגם את זה שבא אחריו.
בתוך כל זה שכחתי כמה אני אוהבת להסתובב פה מידי פעם. לקרוא בעיקר, אבל גם לכתוב.
הרבה דברים קרו מאז כתבתי פה בפעם האחרונה. תמיד הקפדתי לכתוב רק על דברים שקרו, ולנסות להביא אותם כמה שיותר קרוב לדרך שבה התרחשו.
רוצה לנסות משהו אחר. בא לי לערבב מציאות עם פנטזיה, לקחת קצה של מציאות ולמשוך אותו אל עולם היצר שלי.
אז מנסה. אני חושבת. הקטע הזה הוא ההתחלה שתשחרר את המילים הבאות אחריו. אני מקווה.
רגליים במים, סנטר מורם, עיניים מביטות לשמיים.
זאת אני.
סערה ושקט.
רכות וקשיחות.
אומץ.
לב פתוח.
לא מפסיקה לשאול ולבדוק.
זאת אני.
מקווה שיהיה מעניין (:
