גופי היה חכם ממני

התגלגלתי לאירוע במקרה. ארוחת ערב בבית יפואי מרהיב, 20 משתתפים שהמארחת קיבצה. כולם זרים זה לזה.
החנתי את האוטו וחיכיתי כמה דקות. פעם הייתי בורחת מסיטואציות כאלה. בשנים האחרונות החלטתי לרוץ אל תוך האש. זה לא עושה את זה יותר קל לביצוע. הבטן כואבת, הנשימה כבדה. מה רע בערב בבית מול הנטפליקס?

בהחלטה של רגע, יוצאת וצועדת לכיוון המקום. הליכה מהירה. שלא אתחרט.

כוס יין ראשונה, ביס קטן טעים. נראה שכולם כבר עמוק בתוך שיחות. כמה אני גרועה בהתמנגלות. נושמת. נושמת. הולכת בנחישות לכיוון המרפסת, ובאמצע עוצרת לחיבוק קצר עם המארחת. אל תדאגי, היא לוחשת לי באוזן, הושבתי לידך שניים מהמשובחים ביותר.
מרפסת. אויר.  המרפסת קטנה ומאוכלסת בעיקר במעשנים. 
אפשר סיגריה? 
בטח 
תודה
אני תומר, נעים להכיר
מנסה לעקם את הפה לחיוך. נעים מאוד
זו הארוחה הראשונה שלך פה?
כן. שלך?
השלישית. אני יודע שזה מרגיש נורא מוזר עכשיו אבל תראי שתרצי לחזור שוב ושוב
המארחת קוראת לכולם להתכנס בסלון. תומר מסדר לי כיסא לידו. מישהו שם לי ביד כוס יין נוספת. המארחת מציגה כל אחד מהמשתתפים. שלוש דקות לערך על כל אחד, תוצאות של שיחה מקדימה ותחקיר ברשתות החברתיות. כשהיא מגיעה אלי אני מרגישה את האוזניים שלי בוערות ממבוכה. זהו. היא סיימה. דווקא אמרה עליי דברים יפים
טוב, הגיע הזמן לגשת לשולחן ולהתחיל את הארוחה. חפשו את הפתק עם השם שלכם, בחרתי להושיב כל אחד ליד האנשים שחשבתי שאיתם יכולה להיווצר שיחה מעניינת
חרדה. פניקה. מצפים ממני להיות מעניינת??? 
השולחן מעוצב מדויק עד לפרטים הקטנים ביותר. מוצאת את הכרטיס עם השם שלי. מיכל כבר יושבת לימיני ומנהלת שיחה ערה עם הגבר שמימינה. מציצה לכרטיס השם משמאלי. אלון. 
זוכרת במעומעם את הדברים שנאמרו עליו. תוהה מה נושאי השיחה המשותפים
שנייה לפני שהוא התיישב הרחתי אותו. ריח נעים, לא אגרסיבי מדי אבל מורגש
איזה כיף שאנחנו יושבים יחד. יש לו קול עמוק וחיוך יפה.
הצלחתי לחייך
להביא לך משהו לשתות?
לא תודה, אני מסודרת
את ממש מוכרת לי
ניסינו את כל הכיוונים - עבודה, צבא, עיר מגורים, המקום שבו גדלנו. כלום. שום קצה של קשר. גם הטינדר לא הפגיש בנינו למרות מצב משפחתי דומה וגיל שנמצא בטווח הסינון
שקענו לשיחה מצחיקה ומעניינת. הבנו שהגורם שמחבר בנינו הוא סדנאות מדיטציה וויפאסנה. מידי פעם דיברתי עם מיכל, שהמשותף בנינו הוא עבר כרקדניות והווה כנשות עסקים מצליחות שמקפידות על אימוני פילאטיס. האוכל היה טעים, והכל פשוט זרם
כשהסתיימה הארוחה, יצאתי עם אלון לסיגריה אחרונה במרפסת
אז איך היה לך?
האמת שאני ממש מופתעת אבל מאד נהנתי
אני יכול לגלות לך משהו?
נשמע מלחיץ
לא. חמש דקות אחרי שניסינו להבין מאיפה את מוכרת לי, הצלחתי להבין
אז למה לא אמרת? מאיפה?
ליין מסיבות בשם סין אטיקס אומר לך משהו?
שוב האוזניים שלי בוערות
את לבושה שם קצת אחרת, אז לקח לי רגע 
צחקתי
גם הוא
אז נתראה במסיבה הקרובה?
אני אחפש אותך
אני אהיה זאת שמסתובבת עם ממש מעט בד
זוכר היטב. את רוצה שנבוא למסיבה יחד?
צחקתי. לקחת את זה רחוק מדי
את מהממת
אתה חמוד. נתראה שם

במשך חודשים ארוכים נמנעתי מלהכנס לכאן. כל כך הרבה קרה, החיים סיפקו לי סערות והתמודדויות. לבשתי על עצמי מגוון תתי זהויות ותפקידים. ניסיתי לשמור את כל הכדורים באויר. ששום דבר לא יפול. ששום דבר לא ישבר. להצליח לעבור יום. ועוד יום. וגם את זה שבא אחריו.

בתוך כל זה שכחתי כמה אני אוהבת להסתובב פה מידי פעם. לקרוא בעיקר, אבל גם לכתוב. 

הרבה דברים קרו מאז כתבתי פה בפעם האחרונה. תמיד הקפדתי לכתוב רק על דברים שקרו, ולנסות להביא אותם כמה שיותר קרוב לדרך שבה התרחשו. 

רוצה לנסות משהו אחר. בא לי לערבב מציאות עם פנטזיה, לקחת קצה של מציאות ולמשוך אותו אל עולם היצר שלי. 

אז מנסה. אני חושבת. הקטע הזה הוא ההתחלה שתשחרר את המילים הבאות אחריו. אני מקווה.

רגליים במים, סנטר מורם, עיניים מביטות לשמיים.

זאת אני.

סערה ושקט.

רכות וקשיחות.

אומץ.

לב פתוח.

לא מפסיקה לשאול ולבדוק.

זאת אני.

מקווה שיהיה מעניין (:

ריטריט של 24 שעות, שהחזיר אותי הביתה מוצפת. התמסרתי למה שקרה שם, אולי יותר מדי. שיתפתי, צעקתי, בכיתי, נגעתי. נגעו בי.

אחד מהתרגילים היה מגע בשש ידיים – מתחלקים לרביעיות וכל אחד בתורו יושב או שוכב במרכז המשולש, והאחרים נוגעים בו לפי הגבולות שהוא הגדיר ולפי הבקשות שלו. הרביעייה שלי כללה חוץ ממני גבר גרוש וזוג נשוי, שהגיעו לריטריט כמתנת יום הולדת לבעל.

מי מתחיל?

אף אחד מאיתנו לא זז.

טוב, אני אהייה ראשונה.

מתיישבת עם הגב אליהם. לבושה דגמ"ח וגופייה לבנה צמודה חושפת בטן.

כל הגוף שלי בוער. אני בוגרת שתי תקיפות מיניות, ואני לא אוהבת שאנשים שאני לא מעוניינת במגע שלהם נוגעים בי. המחשבה על מה שעומד להתרחש היתה קשה מאד עבורי אבל כאמור, התמסרתי לתהליך. ניתן האות להתחלת התרגיל. הגרוש מאחורי בזוית ימינה, הנשוי מאחורי, אשתו מאחורי בזוית שמאלה. הגבולות שהגדרתי היו פלג גוף עליון.

עוצמת עיניים. נלחמת בעצמי. באתי לעבור תהליך, לא? זה לא נורמלי להירתע ככה ממגע, לא? צריכה להילחם עם השדים שלי, לא?

מרגישה יד אחת של הגרוש מלטפת לי את הזרוע. שתי הידיים של הנשוי לשות את הגב שלי, בחלק שהיה חשוף. ניסה להושיט יד לחלק התחתון ונענעתי את הראש בשלילה. הפסיק. זמן קצר לאחר מכן הידיים של הנשוי היו מתחת לחזייה מועכות לי את החזה. זה השלב שבו יצאתי מהגוף שלי. התנתקתי. התחלתי לרעוד, אבל לא אמרתי כלום. הגרוש החזיק לי את כף היד. ישבתי שם קפואה. לא יכולתי לזוז. ניתוק מוחלט. ורק הבפנים שלי צרח. אחרי זמן ארוך מדי מנחה הסדנא הכריז על החלפת תפקידים.

את המשך התרגיל עשיתי כמו רובוט – הראש נותן ליד הוראה ללטף, וזה מה שהיא עשתה. זה הרתיע אותי, זה הגעיל אותי, רציתי לצאת משם. היתה לי בחילה. לא הפסקתי לרעוד. נשארתי עד הסוף.

כשנגמר יצאתי החוצה. הגרוש עמד בצד ועישן. ביקשתי ממנו סיגריה, ואז התרחקתי מכולם. לא יכולתי לתקשר עם אף אחד. לא רציתי לראות אף אחד, לא רציתי שיפנו אלי, לא רציתי שידברו איתי. היה כבר לקראת חצות, היום הזה גמר אותי. המחשבה של ללכת לישון על מזרן זרוק איפשהו במתחם לא קסמה לי.

הגרוש התקרב אליי.

את בסדר? את רועדת.

חייכתי במבוכה, אני אהיה בסדר.

שומעת, בחדר שלקחנו יש שש מיטות. נשארה מיטה אחת פנויה. רוצה לבוא לישון איתנו?

כן, אני אשמח. תודה.

טוב, זה החדר שצמוד לשביל. את מוזמנת.

לקחתי לעצמי עוד כמה דקות של נשימה. הרמתי את הראש והסתכלתי על הירח. חייכתי. פעם זה היה משהו שלנו, הירח שהיה שם בפעם הראשונה, ולאחריה ליווה אותנו ברגעים. איפה אתה? למה אתה לא איתי פה? איפה אתה?

אחרי המקלחת יצאתי לתה במרפסת. הוא ניגש אליי.

אני מתנצל.

על מה?

ראיתי שאת לא בטוב, אבל לא ידעתי מה לעשות. זה היה בגבולות שהגדרת, אבל זה עיצבן אותי. זה היה נראה כאילו הוא מתנפל עלייך.

זה גם הרגיש ככה. זה בסדר, אתה לא צריך להתנצל.

את עדיין רועדת.

עוד חיוך של מבוכה. גופי היה חכם ממני.

***

בכיתי כל הדרך הביתה. הרגשתי מותשת. לא נשמתי. כשהגעתי, התרסקתי לשינה של שעתיים.

יום שבת הסתיים כשאני מחובקת ועטופה. הפסקתי לרעוד, חזרה הנשימה.

***

עוד מעבדת את כל מה שקרה בסדנא ואחריה. זה ייקח עוד זמן עד שאצליח להסתכל על כל מה שקרה שם ובמה שקרה אחריה.

משפט אחד, דווקא מהערב שאחרי הסדנא, מהדהד בי. רגשות זה לא הכל.

נכון, זה לא הכל, אבל זה הרב. לא מתפשרת על זה. לא מוותרת על להרגיש. על כל שאר הדברים אפשר לעבוד ולהיות טובים יותר. על רגש אי אפשר לעבוד.

***

יומיים אחרי הריטריט מקבלת הודעה.

היי, זה אני. רציתי לדעת איך את.

אני בסדר, משתפרת. מתמודדת. תודה.

רוצה להיפגש מחר בערב לשתות משהו?

אני לא בעניין של מערכת יחסים עכשיו. אני צריכה להחלים. תודה.

לא מערכת יחסים, רק לשתות משהו. הקשבתי לך ביומיים האלה. ראיתי אותך. אני יודע באיזה מצב את.

לא יודעת.

אז מחר בתשע בנחלת בנימין?

** בארגונים אחרונים לפני יציאה לדרך

רק ביום רביעי הבנתי שעוד רגע מגיעים יומיים רצופים שאהייה רק אני עם עצמי בדירה. אין תכנית, הילדים לא איתי, כל החברות שלי בחגיגות משפחתיות.

המחשבה הזאת היתה לי קשה, והובילה אותי לחיפוש אחר משהו שימלא לי את הזמן.

ריטריט תנועה ואינטימיות. הפרסום שלו קפץ לי שוב ושוב בחיפושים. בפעם הרביעית שקפץ, נכנסתי לקרוא. לילה אחד, דרום קרוב.

אף פעם לא הייתי בסדנה כזאת, ואם אני אלך זה יהיה בלי שום עוגן. הולכת לבד.

האנשים שסביבי הציעו לי לוותר ולהצטרף לחגיגות המשפחתיות שלהם. המחשבה של להצטרף אליהם כיווצה אותי יותר מהמחשבה של לנסוע לבד לסדנה.

לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי. נוסעת.

חוששת מאד, אבל מנסה להיות אמיצה.

אז למישהו יש עיצה לבתולת ריטריטים?

חוזרת מ 48 שעות אינטנסיביות בברלין

הפעם הראשונה שלי בספא בעירום

הפעם הראשונה שלקחתי md

הפעם הראשונה שהלכתי למסיבה בברלין

הפעם הראשונה שהלכתי למסיבת סקס בלי בן זוג

הפעם הראשונה שהלכתי למסיבת סקס בלעדיו

ובכל הפעמים הראשונות האלה לא הפסקתי לחפש אותו. את העיניים שלו, את היד שלו, את הביטחון שהוא משרה עלי. לא הפסקתי לחפש אותו.

בימים שעברו מאז הפגישה שלנו, אני ואיש הצבא שמרנו על האש דולקת. בכל יום החלפנו תמונות איברים. בכל פעם איבר אחר. כאילו מנסים להרכיב פאזל שלם.

קבענו להפגש ביום העצמאות אצלו בבית.

ערב לפני, בזמן שמופע הזיקוקים היה בעיצומו, שלח הודעה. אולי תבואי כבר היום? אחכה לך עד שתסיימי את החגיגות.

להביא משהו?

יש פה הכל. תביאי רק את הקולר שלך.

קצת אחרי חצות מבקשת כתובת מדוייקת. מגיעה אליו כעבור שעה רווית אלכוהול לבושה בפיג׳מה.

נכנסת במבוכה. הבית שלו בדיוק כמוהו. נקי, מסודר, אסתטי, מדוייק, חף מפוזות. על השולחן בסלון מסודרים מגוון של אמצעי הצלפה, חבלים, אזיקים וכיסוי עיניים. מניחה לידם את הקולר שבער לי ביד.

נצמדים לחיבוק ארוך. הוא מלטף לי את הראש ברכות. נשיקה ארוכה ארוכה ארוכה.

תעשה לי סיור בבית.

מגיעים לחדר השינה. אני מתיישבת על קצה המיטה ומושכת אותו אליי. משכיבה אותו על הגב ומתיישבת עליו. מרגישה את הזין שלו כמעט מתפקע דרך פיסת הבד שמכסה אותו. זזה עם האגן לאורכו של הזין שלו. מלטפת אותו מתחת לחולצה. הנשימה שלו נעשית כבדה. המבט בעיניים שלו מתחלף. כן, בדיוק בשביל זה באתי. לא רוצה לחשוב, לא רוצה להרגיש. רוצה להרגיש שאני עושה טוב.

הוא מושך אותי אליו. מחבק אותי. לא ככה, הוא לוחש. את שיכורה לגמרי. לא ככה. בואי, נלך לישון. הכל יחכה למחר.

הוא קם לסגור את הבית ולהתארגן לשינה.

אני מתקפלת. מיליון מחשבות רצות לי במהירות בראש. הוא לא נמשך אלי. הוא מאוכזב. כשאני עם פיג׳מה ולא מאופרת אני לא אטרקטיבית. אפילו בשביל זיון אני לא טובה. נושכת שפתיים. מנסה לא לבכות. רוצה ללכת. יש לי בחילה. כואבת לי הבטן. מטומטמת, מה חשבת? את פגומה, וגם לסתם זיון את לא מספיק טובה.

הוא חוזר לחדר ורואה אותי יושבת מקופלת על קצת המיטה. מתיישב על הריצפה מולי.

תסתכלי אליי.

העיניים שלי נשארות עצומות.

תפתחי בבקשה את העיניים.

פותחת אותן ומיד נוצר שביל של דמעות.

הוא מחזיק לי את היד. לא ככה. מגיע לנו להיות יחד כששנינו צלולים ובהירים ומרגישים. לא ככה. אני רוצה אותך כמו שאת. רוצה אותך עם העכבות והשריטות והקשיים. רוצה לפגוש את השכבות שלך ולקלף אותן לאט ביחד איתך. לא ככה.

הוא קם ומושיט לי את היד. קמה. הגוף עדיין מכווץ. הראש עדיין מורכן. עדיין נושכת שפתיים. הוא מוציא את הטלפון הנייד שלו מהכיס ולוחץ play. הצלילים של Yellow מתנגנים. נזכרת בהופעה של קולדפליי לפני פחות משנה שבה חיבקתי חזק את האהוב שלי בשיר הזה.

You know I love you so

לוקחת אויר ומתמסרת לגבר שנמצא איתי עכשיו. הוא מחבק אותי וזז לאט. רוקדים יחד באיטיות. הגוף שלי מתרכך.

כשמסתיים השיר הוא מושך אותי למיטה. נשכבים צמודים, שנינו לבושים בפיג׳מה, מתחת לשמיכה. הוא מלטף ללא הפסקה. נשיקות נעימות. קצב הנשימה שלנו מסתנכרן. מרגישה את העייפות מתפשטת לי בגוף.

צריכה שתבטיח לי שלא תיגע בי כשאני ישנה.

גם לא ללטף?

לא

גם לא להניח את היד?

לא

ואם ארצה להעיר אותך?

לא

מבטיח

נרדמת במהירות וישנה במשך שעות בלי לזוז.

כשמתעוררת לוקח לי רגע להבין איפה אני. הראש שלי מתפוצץ.

בוקר טוב יפיפה.

נצמדת אליו. מוזר לי ומבלבל ונעים ועצוב.

הוא מסתכל לי בעיניים ומתחיל להפשיט אותי. כל פיסת עור שנחשפת זוכה להתייחסות בנשיקות וליטופים.

זיון איטי של בוקר. מהוסס, בכל זאת הפעם הראשונה שלנו יחד. הכי וינילי שיש.

כשיוצאת מהמקלחת שומעת מוזיקה ורעש מהמטבח. ארוחת הבוקר כבר מוכנה.

תודה שאתמול עצרת אותי. זה לא התאים.

היה לי קשה, הוא מחייך. רציתי מאד להיות איתך, אבל יותר מזה רציתי שאת תהיי איתי. כמו שאת. אחרי כל התכתבויות הזימה שלנו, שיחות הבדסמ והתאורים המטונפים, כשמורידים את כל אלה מגלים שאת בעצם אפרוח. 

***

אחרי ארוחת הבוקר התפנינו לאביזרים שחיכו לנו על שולחן הסלון. למדנו האחד את השנייה. הגוף שלי התמלא סימנים. הוא גילה מה גורם לי להפיק קולות עונג, אני גיליתי מה גורם לו לשאוג.

הקולר נשאר ללא שימוש. לא הייתי מסוגלת. הקולר הזה מיוחד עבורי. הוא מסמן שייכות שלי לגבר. גבר שאני עדיין אוהבת מאד. גבר שכבר לא איתי. יקח זמן עד שאוכל לעשות סשן שליטה. כשזה יקרה, זה יקרה עם קולר אחר.

אחרי דייט הטינדר הסתובבתי בגוף עם תחושה שמשהו אצלי לא בסדר. יודעת שיש אצלי מספר נקודות לא קונבנציונאליות בנפש. מכירה אותן, מזהה אותן, מדקלמת אותן. הן חלק ממני. אין לי טייפ מסויים שאני נמשכת אליו. מבין קהל של המון גברים, ארגיש משיכה לבודדים מאד מבניהם, והמספר יצטמצם משמעותית אחרי שהם יפתחו את הפה. לא יודעת מה הנוסחה שגורמת לי לרעד באיברים. כנראה שילוב של אינטליגנציה, רגישות, אסתטיקה וחספוס. בכל פעם הקליפה נראית אחרת, מאד אחרת, אבל מספיק לי מבט אחד בעיניים בכדי להרגיש אם האש שבי נדלקת.

בדייט חששתי שלאור רכבת ההרים הרגשית שחוויתי בחודשים האחרונים, יכולת הניתוק שלי תפסה פיקוד. הייתי חייבת לוודא שעדיין קיימת בי אש. איש הצבא נבחר להיות מקרה הבוחן שלי.

אתה עוד זוכר איך אני נראית? נפגשנו רק פעם אחת והיא היתה כ"כ מזמן

ברור שאני זוכר, קשה לשכוח אותך. ניפגש במקום שבו היה הדייט הראשון שלנו

הראשון והיחיד התכוונת (:

צועדת בבוגרשוב לכיוון נקודת המפגש. גו זקוף. מבטים עוקבים אחרי ההליכה הבטוחה שלי. נראית טוב ויודעת את זה. חצאית ורודה ארוכה רחבה עם שני שסעים שמגיעים עד לאמצע הירך ומתגלים עם כל צעד שלי, גופיית מחוך ורודה חושפת בטן. ויתרתי על החזייה.

כשהוא קולט אותי מרחוק, הוא קם מהספסל ונעמד לחיבוק. מתקרבת אליו עם חיוך והוא משלים צעדים לעברי. לא התראנו כמעט חצי שנה, אבל המילים יחכו. קודם חיבוק. מחזיקה את הגוף שלי חזק. לא מתמסרת. קשה לי להיות בידיים של אחר. הוא מלטף לי את הראש. תרפי, לוחש לי באוזן, הכל בסדר. היד שלו ממשיכה ללטף בחום וברכות. מניחה עליו את הראש, לוקחת אויר ונותנת לגוף להרגיש.

ואז מרגישה את הלהבה. מעולה. זו לא אני זה הוא. הרו"ח פשוט לא בשבילי.

אחרי כמה דקות של חיבוק, מרימה את הראש. עיניים בעיניים.

הריח שלך מכשף אותי. התגעגעתי אלייך, הוא אומר. לא הבנתי לאן נעלמת. כן, כתבת לי שאת עם מישהו ומערכת יחסים אבל לא הבנתי איך זה קרה

בוא, משלבת את האצבעות שלי בשלו, יש לנו הרבה על מה לדבר

מתיישבים מול מגש סושי ענק ושתי כוסות יין. הוא מתחיל ומספר על הדוקטורט שמתקדם, על חגיגת בר המצווה של הבן שמתקרבת. היד שלו מלטפת אותי ללא הפסקה, נוגעת גם בעור החשוף. מספרת לו את הסיפור השלם, את כל מה שלא סיפרתי בפעם הקודמת. על גבר מדהים שזורם לי בדם בשנים האחרונות, על אהבה עמוקה מיוחדת כנה ולא טריוויאלית, על אושר עצום ובדידות שוברת לב, על חודשים של כאב, ועל החלטה משותפת שאי אפשר יותר. הוא מקשיב בשתיקה ורק ממשיך ללטף.

נשמע שהוא מאד משמעותי עבורך, עברתם הרבה יחד, חוויתם, גיליתם, ודבקתם האחד בשנייה במצבים שהרבה אחרים היו משחררים אחיזה. התעקשתם. נשמע שיש ביניכם חיבור יוצא דופן.

המילים שלו חודרות את שכבת הקרח שבה עטפתי את הלב שלי בימים האחרונים. לא לבכות. לא לבכות. הוא רואה את העיניים שלי מתכסות בשכבה דקה של דמעות. זה בסדר, אל תריבי עם עצמך. למרות שאמר את זה, לוקחת אויר מנערת את הגוף ומזדקפת.

את שאר הערב אנחנו מעבירים צמודים בשיחה על מיניות, יצרים ופנטזיות. הזמן עובר מהר ומבט חטוף בשעון מגלה שעוד רגע מתחלף יום. צ'יסר וויסקי לפני שקמים.

צועדים צמודים לאוטו שלי. עוצרים מידי פעם להתגפפות. עוברים ליד הבית שלו.

רוצה לעלות? לקצת, רק להרגיש אותך לרגע

נשמור את זה לפעם הבאה

זה גם מה שאמרת לפני חצי שנה ואז נעלמת

אני שותקת. הבטן מתכווצת לי

ליד האוטו הוא שואל – חזק או רך?

חזק

הוא מחזיק אותי בעוצמה, האצבעות שלו מתהדקות סביב הזרועות שלי. מכורה לתחושה הזאת. מעביר יד אחת לשיער שלי, ותופס אותו במשיכה. היד שנייה נוחתת בעוצמה על הישבן שלי. לא מזיזים את העיניים האחד מהשנייה. המבט נעול. מצמיד את האוזן שלי לפה שלו ולוחש את כל הדברים המטונפים שיעשה לי בפעם הבאה שניפגש. ואז מפרט את כל הדברים שרוצה שאני אעשה. כשמסיים חוזר לעיניים שלי.

יש משהו בדברים שתיארתי שמרתיע אותך?

לא

תעדכני אותי כשתכנסי למיטה?

כן

אני כבר מתגעגע אלייך. אל תלכי

חשבתי שהחלטנו שאנחנו לא בענייני רגשות

את הולכת להעלם לי שוב?

(חזרתי לזירת הדייטים)

***

עוברת על הטינדר. עוד תמונה ועוד תמונה, אף אחד לא לטעמי. בכל אחד מהם משהו אחר מפריע לי. שמאלה, שמאלה, שמאלה. עוצרת מול חיוך. אוהבת את הרכות שהפנים מקבלות כשהחיוך מתפשט. התאמה, החלפת מספרי טלפון ואז שיחה של למעלה משעה. רו"ח. אם הייתי יודעת, לא הייתי מחליקה ימינה. שיחה קולחת, מצחיקה, נעימה. סולחת לו על זה שהוא רו"ח. קובעים להיות בקשר למחרת בכדי להפגש.

למחרת בבוקר הודעה בשעה מוקדמת מדי

מכירה את העלמה ביץ?

כן. בלב נזכרת שלפני חודש חלפתי על פני המקום בסיטואציה אחרת לגמרי. מי חשב שתוך חודש הכל יתהפך. בעצם, כל מי שמכיר אותנו יודע שבכל יום הכל יכול להתהפך.

מעולה, אז בתשע שם

הדבר האחרון שבא לי זה לפגוש מישהו חדש עכשיו, אבל מכריחה את עצמי. מתארגנת ויוצאת. שמלה לבנה צמודה, מעוטרת בפרחים קטנים ורודים. מחשוף מחמיא אבל לא מוגזם. לב שבור.

כהרגלי הקדמתי והגעתי לפניו. המקום מלא באנשים. תור ארוך לקופה. מעדכנת אותו שהגעתי ומתיישבת לחכות לו על סלע מול הים.

מגיע. מחייך. את אפילו יותר יפה מבתמונות. לוקחת אויר ובוחנת אותו. במצב רגיל לא הייתי מסתכלת לכיוונו. מנהלת עם עצמי שיחה בראש. את כבר פה, הוא גבר נחמד, תזרמי, לכי תדעי מה יקרה.

אפרול בשבילי, בירה בשבילו ויורדים לחוף. רגליים במים. חייבת להרגיש את הים. מדברים מדברים מדברים. חושפת את הצד הבדסמי שלי. הוא בולע את המילים שלי בסקרנות רבה. אין לו שום נגיעה שמתקרבת לאזור הזה. ממשיכה לדבר בפתיחות על הדברים שאוהבת, על קינק, על סשנים, על מסיבות. הוא שואל מידי פעם שאלות תמימות. עולים מהחוף וממשיכים לטייל ברחובותיה של נווה צדק. מדברים מדברים מדברים. לא מצליחה להרגיש כלום. שום משיכה. שום רצון להצמיד אותו לקיר ולבלוע אותו. כלום לא זז בי. עוצרים לאכול גלידה, יושבים על ספסל. מדברים מדברים מדברים. מנסה להכריח את עצמי למצוא בו משהו אחד שמושך אותי. כלום. מוצאת רק דברים שלא. חוזרים לחניון, הוא מלווה אותי לאוטו שלי. עומדים האחד מול השנייה, קצת במבוכה.

מאד מאד נהנתי, הוא אומר. אני מחייכת. הוא מושך אותי אליו לנשיקה. שום דבר לא זז בי. מת. אפילו לא טיפה של ריגוש. אפילו לא חצי פרפר.

***

בדרך הביתה שולחת הודעה לאיש הצבא, אותו אחד מסוף אוקטובר.

אני מתרגש לשמוע ממך. מה שלומך?

סביר

שתפי אותי למה רק סביר

פה אני נתקעת. לא מסוגלת לגעת באזור הרגש בלב שלי. כותבת לו על הדייט שהיה לי.

מה את רוצה?

לא יודעת

את יודעת. תהיי ישירה ותגידי את זה כמו שזה

בא לך להפגש לדרינק מתישהו?

שומעת את החיוך שלו דרך המילים הכתובות. אני מאד מאד אשמח לראות אותך

אבל רק דרינק

דרינק וחיבוק. נשמע לי שאת צריכה אחד כזה שעוטף ומזכיר לך כמה את מדהימה

טוב, אבל רק דרינק וחיבוק

אז מתי את כבר באה?

מתי תגיע?
מסיים להתארגן ויוצא לכיוונך.
שולחת לו תמונה שלי עם תחתוני תחרה שמכסים רק חצי מהישבן. בוא כבר.
מסיימת להתארגן. מחכה לו חסרת סבלנות.
חמש דקות.
חולצה שחורה צמודה עם מחשוף עמוק, חצאית קצרה, גרביים עד הברך, סניקרס.
רואה את העיניים שלו מתרחבות והחיוך הקטן שמופיע.
שנסע?
העליות לירושליים עוברות בשיחה. בעיקר הוא מדבר, אני כל כך אוהבת לשמוע אותו. סיבוב טעים בשוק ומשם למסעדה. מתישבים צמוד על הבר. היד שלו חופנת את התחת שלי. אחר כך מטיילת לכיוון הירך הפנימית. האצבעות שלו מלטפות את התחרה. 
שנ״צ?
רב הדרך חזרה עברה כשהוא במושב הנהג ואני לידו, שוכבת על הבטן, מציגה את התחת שלי לראווה. תיארתי לו בדיוק איך אני רוצה שנזדיין כשנגיע. היד שלו ליטפה, סטרה, אחזה. הכוס של טפטף ללא הפסקה. כמה נהגים בפקק נהנו מהמחזה.
מיהרנו למיטה. כמעט שבוע לא הזדיינו. שבוע שהיה בנינו ריחוק ותחושות קשות. התפרקנו זה בזו. ושוב. ושוב.

אתמול היה המבוא. חימום קל. היום קבענו סשן שליטה. הרבה זמן לא היינו במקום הזה. מחכה לזה בלי נשימה. לא מפסיקה לטפטף רק מהמחשבה. מתרגשת נורא.
עוד כמה רגעים. ממש עוד מעט. 

מתעוררת בארבע וחצי בבוקר בוערת מחרמנות.

מותק, אולי במקום קפה בבוקר תבוא אלי ונזדיין מלא?

חמש שעות לאחר מכן הוא כבר בתוכי. שנינו מתגוששים מתחת לשמיכה העבה, נאחזים אחד בשני, לוקחים, מתמסרים, חמים. אני אוהבת כשהוא גומר בתוכי. הרגע שבו כל הגוף שלו דרוך נשפך אל תוכי, ואז הרכות שבה הוא נצמד אלי.

בזמן שהיה לנו נשארנו מחוברים כל הזמן. זמן שלא היה אמור לקרות ונוצר כמו בועת חלום.

באחד מהרגעים, כשהוא עמוק מאחורי, אמרתי שחבל שאין מולנו מראה. בשנייה יצא ממני וגרר את המראה שבחדר אל מולנו. חזר לתוכי ושנינו נעצנו מבט במשתקף במראה. כמה אנחנו יפים. מחוברים, אוהבים, צמודים, מלאי תשוקה וחרמנות גם אחרי שעתיים מלאות בסקס. לא הזזנו את המבט.

סופ״ש שכל אחד מאיתנו נמצא עם הילדים שלו. עשרות קילומטרים נמתחו בנינו. הבבואה שלנו נמצאת מול העיניים שלי כל הזמן.