בימים שעברו מאז הפגישה שלנו, אני ואיש הצבא שמרנו על האש דולקת. בכל יום החלפנו תמונות איברים. בכל פעם איבר אחר. כאילו מנסים להרכיב פאזל שלם.
קבענו להפגש ביום העצמאות אצלו בבית.
ערב לפני, בזמן שמופע הזיקוקים היה בעיצומו, שלח הודעה. אולי תבואי כבר היום? אחכה לך עד שתסיימי את החגיגות.
להביא משהו?
יש פה הכל. תביאי רק את הקולר שלך.
קצת אחרי חצות מבקשת כתובת מדוייקת. מגיעה אליו כעבור שעה רווית אלכוהול לבושה בפיג׳מה.
נכנסת במבוכה. הבית שלו בדיוק כמוהו. נקי, מסודר, אסתטי, מדוייק, חף מפוזות. על השולחן בסלון מסודרים מגוון של אמצעי הצלפה, חבלים, אזיקים וכיסוי עיניים. מניחה לידם את הקולר שבער לי ביד.
נצמדים לחיבוק ארוך. הוא מלטף לי את הראש ברכות. נשיקה ארוכה ארוכה ארוכה.
תעשה לי סיור בבית.
מגיעים לחדר השינה. אני מתיישבת על קצה המיטה ומושכת אותו אליי. משכיבה אותו על הגב ומתיישבת עליו. מרגישה את הזין שלו כמעט מתפקע דרך פיסת הבד שמכסה אותו. זזה עם האגן לאורכו של הזין שלו. מלטפת אותו מתחת לחולצה. הנשימה שלו נעשית כבדה. המבט בעיניים שלו מתחלף. כן, בדיוק בשביל זה באתי. לא רוצה לחשוב, לא רוצה להרגיש. רוצה להרגיש שאני עושה טוב.
הוא מושך אותי אליו. מחבק אותי. לא ככה, הוא לוחש. את שיכורה לגמרי. לא ככה. בואי, נלך לישון. הכל יחכה למחר.
הוא קם לסגור את הבית ולהתארגן לשינה.
אני מתקפלת. מיליון מחשבות רצות לי במהירות בראש. הוא לא נמשך אלי. הוא מאוכזב. כשאני עם פיג׳מה ולא מאופרת אני לא אטרקטיבית. אפילו בשביל זיון אני לא טובה. נושכת שפתיים. מנסה לא לבכות. רוצה ללכת. יש לי בחילה. כואבת לי הבטן. מטומטמת, מה חשבת? את פגומה, וגם לסתם זיון את לא מספיק טובה.
הוא חוזר לחדר ורואה אותי יושבת מקופלת על קצת המיטה. מתיישב על הריצפה מולי.
תסתכלי אליי.
העיניים שלי נשארות עצומות.
תפתחי בבקשה את העיניים.
פותחת אותן ומיד נוצר שביל של דמעות.
הוא מחזיק לי את היד. לא ככה. מגיע לנו להיות יחד כששנינו צלולים ובהירים ומרגישים. לא ככה. אני רוצה אותך כמו שאת. רוצה אותך עם העכבות והשריטות והקשיים. רוצה לפגוש את השכבות שלך ולקלף אותן לאט ביחד איתך. לא ככה.
הוא קם ומושיט לי את היד. קמה. הגוף עדיין מכווץ. הראש עדיין מורכן. עדיין נושכת שפתיים. הוא מוציא את הטלפון הנייד שלו מהכיס ולוחץ play. הצלילים של Yellow מתנגנים. נזכרת בהופעה של קולדפליי לפני פחות משנה שבה חיבקתי חזק את האהוב שלי בשיר הזה.
You know I love you so
לוקחת אויר ומתמסרת לגבר שנמצא איתי עכשיו. הוא מחבק אותי וזז לאט. רוקדים יחד באיטיות. הגוף שלי מתרכך.
כשמסתיים השיר הוא מושך אותי למיטה. נשכבים צמודים, שנינו לבושים בפיג׳מה, מתחת לשמיכה. הוא מלטף ללא הפסקה. נשיקות נעימות. קצב הנשימה שלנו מסתנכרן. מרגישה את העייפות מתפשטת לי בגוף.
צריכה שתבטיח לי שלא תיגע בי כשאני ישנה.
גם לא ללטף?
לא
גם לא להניח את היד?
לא
ואם ארצה להעיר אותך?
לא
מבטיח
נרדמת במהירות וישנה במשך שעות בלי לזוז.
כשמתעוררת לוקח לי רגע להבין איפה אני. הראש שלי מתפוצץ.
בוקר טוב יפיפה.
נצמדת אליו. מוזר לי ומבלבל ונעים ועצוב.
הוא מסתכל לי בעיניים ומתחיל להפשיט אותי. כל פיסת עור שנחשפת זוכה להתייחסות בנשיקות וליטופים.
זיון איטי של בוקר. מהוסס, בכל זאת הפעם הראשונה שלנו יחד. הכי וינילי שיש.
כשיוצאת מהמקלחת שומעת מוזיקה ורעש מהמטבח. ארוחת הבוקר כבר מוכנה.
תודה שאתמול עצרת אותי. זה לא התאים.
היה לי קשה, הוא מחייך. רציתי מאד להיות איתך, אבל יותר מזה רציתי שאת תהיי איתי. כמו שאת. אחרי כל התכתבויות הזימה שלנו, שיחות הבדסמ והתאורים המטונפים, כשמורידים את כל אלה מגלים שאת בעצם אפרוח.
***
אחרי ארוחת הבוקר התפנינו לאביזרים שחיכו לנו על שולחן הסלון. למדנו האחד את השנייה. הגוף שלי התמלא סימנים. הוא גילה מה גורם לי להפיק קולות עונג, אני גיליתי מה גורם לו לשאוג.
הקולר נשאר ללא שימוש. לא הייתי מסוגלת. הקולר הזה מיוחד עבורי. הוא מסמן שייכות שלי לגבר. גבר שאני עדיין אוהבת מאד. גבר שכבר לא איתי. יקח זמן עד שאוכל לעשות סשן שליטה. כשזה יקרה, זה יקרה עם קולר אחר.