גופי היה חכם ממני

הגעגוע שלי. האהבה שלי.

את הנגר הכרתי לפני כמה חודשים, באחת מהפרידות שלי ושל הגעגוע. הכרנו בערב שבו ישבתי לבד בבר האהוב עלי, הוא היה עם חברים והתפתחה שיחה. הלב שלי אז היה עדיין שייך לגעגוע, אז הקשר עם הנגר נותר קצר ושטחי. אפילו לא יצאנו לדייט. הקשר נותק כשאני והגעגוע נצמדנו שוב.
אתמול בצהריים הודעה ממנו. 
היי, זוכרת את הפרוייקט שסיפרתי לך עליו ונתת לי רעיון איך להתקדם? אז סיימתי אותו, והייתי חייב להראות לך מה השיחה בנינו יצרה.
פותחת את התמונה המצורפת. פסל גדול מעץ, מרהיב ביופיו, מעוטר בגילופים מדוייקים, זעירים, סבלניים. יד של אמן. ראיתי בפסל את הנקודה שאז הוא נתקע בה ושבעקבות השיחה בנינו השתחררה. הפתרון שלו היה יוצא דופן. חייכתי. החמאתי לו.
את עדיין בזוגיות מאושרת?
לא
אני יכול לראות אותך הערב?

התחושות הקשות מהערב עם המשורר עדיין פעמו בי. שיתפתי אותו. הקשיב בשקט ואמר - את צריכה לאכול ארוחת ערב, נכון? אני יודע שאת איומה בכל מה שקשור למטבח ובמקרה הטוב תכיני לעצמך חביתה תפלה, אז בואי רק נשב לאכול יחד, בסדר? מזמין מקום ושולח לך כתובת ושעה.
הגעתי למסעדה מהודרת, כזאת שכבר מזמן היה ברשימה שלי. הקדמתי בכמה דקות, וכשהתקרבתי ראיתי אותו בכניסה. הייתי חסר סבלנות אז הגעתי כבר לפני עשרים דקות הסביר וחייך.
האוכל היה מאד טעים, השיחה היתה מאד נעימה. צחקנו הרבה, בכיתי קצת. ארועי חצי השנה האחרונה נדחסו לשיחה של שעתיים.
כשהגענו לרכב שלי, הוא נעמד מולי. מה את צריכה?
התחלתי לבכות. עבר כל כך הרבה זמן מאז שמישהו שאל אותי מה אני צריכה.
אני צריכה שמישהו יאהב אותי עכשיו, אמרתי כמעט בלי קול.
מה זה אומר? מה את צריכה?
אני צריכה שמישהו יחבק אותי, ילטף אותי, ינשק אותי ברוך, ילחש לי באוזן מחמאות. צריכה מישהו שיסתכל עלי בשמחה, בחיוך. צריכה להתכרבל בין הזרועות של מישהו ולהניח את הראש שלי על החזה שלו. מישהו שילטף לי את הראש. צריכה להרגיש אהובה.
הוא נישק את הדמעות ששטפו לי את הפנים.
תסכימי שאני אהיה המישהו הזה היום?

(ממשיכה בדייטים ראשונים עד שאפגוש את האחד שיחסיר בי פעימה)

במקרה של המשורר התמונה עם הקעקועים סקרנה אותי. גבר יפה שגופו מעוטר בסיפור. התאמה ועברנו לטלגרם. משורר שמתפרנס מצילום. התכתבות אינטנסיבית במשך יומיים, שהעמיקה במהירות והגיעה לעולמות העונג. קבענו להיפגש בשוק הפשפשים. אני בא לאסוף אותך. אין סיכוי, לא נכנסת לרכב עם מישהו זר. ליידי, אני בא לאסוף אותך. לוקחת אויר, הבטחתי לעצמי שמנסה לפעול לא לפי האוטומט. בסדר. אהיה למטה בשמונה וחצי.

שנינו מגיעים בוערים לרגע הפגישה. התכתבות במהלך כל היום שכללה טיזינג וסקסטינג ותמונות ותיאורים מדוייקים ומפורטים מה נעשה זה לזו, והמון המון זימה.

ג'ינס צמוד, טי שירט שחורה עם מחשוף עמוק, עקב נמוך, קוקו מתוח, איפור עדין.

שמונה עשרים וחמש מחכה לו למטה. צליל של הודעה. איש הצבאמאתמול.

הצלחתי לתפוס אותך לפני?

כן

תשמרי על עצמך, יש משוגעים שם בחוץ. אחכה לך פה כשתחזרי, תכתבי לי בבקשה. אם תרגישי לא בנוח או שמשהו מוזר, תכתבי לי, למרות שאני בבסיס במרחק עשרות ק"מ ממך, אמצא דרך להוציא אותך משם.

בדיוק בשעה שנקבעה רכב נעצר לידי. מתקרבת בהיסוס. מזהה אותו ונכנסת. פאק, במציאות הוא הרבה יותר יפה מאשר בתמונות. משהו בחיוך שלו מאיר את חלל הרכב. ברקע מתנגן השיר שסיפרתי לו שמשמח אותי. חיוך רחב. מעבירים את הדקות הראשונות שלנו יחד בזיוף בקולי קולות ובצחוק. יש לי רעיון נועז, אפשר לשתף אותך? מרגישה את הגוף נהייה דרוך. מה חשבתי כשנכנסתי לרכב עם מישהו שאני לא מכירה? נושמת. כן. עוצרים ברמזור. הוא מסתכל עלי, אוחז ביד שלי - דיברנו הרבה על שליטה ועל סשנים, רוצה להציע לך לנסות איתי משהו קצת אחר. מבקש שמרגע זה תתני לי את השליטה הבלעדית לגבי כל מה שיקרה הערב. נקבע מילת ביטחון, כדי שתוכלי לסמן לי אם לא יהיה לך נעים. הרמזור התחלף לירוק, שיר של נירוונה ברקע. מסיטה את המבט לחלון לידי, יש משוגעים שם בחוץ. הוא ממשיך להחזיק לי את היד ברכות. הגוף שלי ממשיך להיות דרוך. מסתכלת עליו שוב. האינטואיציה שלי אומרת לי שיהיה בסדר, לא יודעת אם לסמוך עליה. אני מסכימה, אומרת כמעט בלחש. הוא מחייך. תודה. יודע שזה מוציא אותך מאזור הנוחות. כשמתקרבים לירידה לאיילון שמה לב שהוא בוחר את הדרך לכביש החוף. לא נוסעים לתל אביב? לא, החלטתי שנעשה משהו אחר. עולה על כביש החוף לכיוון צפון. מכירה את הדרך הזאת היטב. עשיתי אותה פעמים רבות בכדי להיצמד לזה שאני כל כך מתגעגעת אליו. רק שלא נעצור במקום שבו הייתי עם הגעגוע. רק לא להיות במקום שבו לא אוכל לדחוק את הזיכרון. כשהוא יוצא לכיוון הרצליה נושמת לרווחה.

מגיעים לבר עמוס באנשים. מוזיקה טובה. לא מאתרים מקום פנוי. חכי לי פה בבקשה. הוא נכנס פנימה וחוזר לאחר דקות מעטות מלווה במארחת. היא מובילה אותנו לבר. מתיישבים צמוד. ירך מתחככת בירך. הוא מזמין עבורנו. מעמיקים בשיחה. ספר שירים שלו נמצא בהדפסה וייצא לאור בקרוב, משתפת אותו באירוע מצחיק שקרה לי באותו היום בעבודה. את מודעת לזה שברגע שנכנסנו העיניים של כולם הופנו אלייך? אני מניעה את הראש מצד לצד. אתה מדמיין. אני לא, משהו בך גרם להם להרים מבט. זו הרגשה מדהימה להיות עם מישהי שמייצרת את האנרגיה הזאת במרחב. מראה לי שיר שכתב בימים האחרונים. יש לי חולשה לגברים שכותבים, מרגישה איך משהו בי מתרכך ונפתח. עכשיו תלכי לשירותים ותשלחי לי סרטון שלך נוגעת בעצמך. מביטה בו. הוא לא מסיר את המבט. לא זזה. נושכת שפתיים. אני עושה את זה כשאני לחוצה. עכשיו, הוא חוזר.

קמה, הולכת לשירותים. תא רחב, נקי, מעוצב בקיטשיות. מנצלת את ההזדמנות להתפנות. מסריטה אותי משתינה. מסיימת ומתיישבת על מכסה האסלה. מנסה לחשוב איך לגעת בעצמי מבלי ששום חלק בי יגע בחלקים של התא. נעמדת, מארגנת את הג'ינס, פורסת תחתיי נייר ועליו שמה את הטלפון. כורעת מעל לטלפון. נוגעת בעצמי ומסריטה. שולחת רק את הסרטון השני. אורזת את עצמי, עוצרת מול המראה ומסתכלת לעצמי בעיניים. הכל בסדר, אומרת בקול.

מתקרבת אליו, הוא עומד ליד הבר ומשוחח עם הברמן. מחבק אותי חזק אליו. תודה, זה היה סרטון מרהיב ומחרמן. מתנשקים. בואי, הולכים.

נסיעה קצרה ומחנים סמוך לירידה לחוף. הוא יוצא מהאוטו ופותח את הדלת שלי. מתכופף וחולץ את נעליי. בואי ליידי, הולכים להתלכלך קצת. שולף מהמושב האחורי תיק גב ומוביל אותי לחוף.

הליכה קצרה ואנחנו בנקודה מבודדת. מסדר שמיכה על החול. מוציא סווטצ'ר עבה ומבקש שאלבש אותו. מוציא שתי רצועות בד, ומניח את התיק בצד. תישארי בבקשה עם החוטיני והסווטצ'ר ותשכבי על הבטן. קפואה במקום. לא מסוגלת לזוז. יש משוגעים שם בחוץ.

היי, תסתכלי אליי. ברגע שתרצי זה יפסיק. אוסף אותי אליו לחיבוק ממושך. נשיקה ארוכה, רכה. תגידי כשאת מוכנה. בין הידיים שלו מקשיבה לים, זה מרגיע אותי. מוכנה.

רצועה של בד אחת לוקחת ממני את היכולת לראות, השנייה מצמידה את ידיי מאחורי הגב. יודעת שאוהבת מאד להיות מרוסנת, אבל עד עכשיו זה היה רק עם הגעגוע שלי. תמונה שלו עולה לי מול העיניים, מרגישה את הדמעות מטפסות. מזל שהבד סופג אותן.

מרגישה אותו מתמקד באיבר הכי יפה אצלי בגוף. מנשק, מלטף, מלקק. הכל במין ריחוף נעים. אחרי כמה רגעים כאלה, מרגישה את כף היד שלו בעוצמה על התחת שלי. לאט ובשקט בונה הדרגתיות של כאב. כף היד הוחלפה בקיין שהעמיק את התחושה. תנועות מדודות, הדרגתיות, בשליטה. רציתי להנות אבל הדבר היחיד שהצלחתי להרגיש היה כעס. לא עליו. על המציאות שבה מי שמחזיק את הקיין הוא לא הגעגוע שלי. על המציאות שבה אני בכלל צריכה להתגעגע אליו. לא הצלחתי לנתק את התחושה, הרגשתי את הכעס הולך ומתגבר. מתפשט לי בגוף. כעסתי על הכל. הגוף שלי התקשה. לא רציתי עוד. אמרתי את מילת הביטחון. הפסיק באותה שנייה.

סובב אותי לשכיבה על הצד, התיר את הבדים הקשורים, נשכב מולי, כיסה את שנינו בשמיכה דקה, חיבק אותי וליטף לי את הגב.

לאחר כמה דקות שיחרר את החיבוק. נחזור לרכב?

הדרך חזרה עברה בשתיקה, אוחזים ידיים. כשהגענו הוא יצא ופתח את הדלת בצד שלי. חיבק אותי חזק. לילה טוב.

חזרתי לדירה, הכל בסדר – שולחת לאיש הצבא. חיכיתי לך. דאגתי. את בטוחה שאת בסדר? רוצה שאתקשר?

לא, אני מאד עייפה, רוצה לעצום עיניים.

לילה טוב יפיפייה, מקווה שהיה לך ערב נעים. רק רציתי שתדעי שאני רוצה עוד ועוד ועוד איתך.  לא מבין איך אני כל כך מתגעגע למישהי שפגשתי רק לכמה שעות.

מקלחת מהירה, נכנסת למיטה. תמיד הוא בא אלי לפני שעוצמת עיניים. מתגעגעת ללא סוף. נותנת לדמעות לרדת. נותנת לכאב מקום. רואה אותו מולי. אחרי דקות ארוכות נרדמת.

התמונה שלו עם מדי הצבא גרמה לי להחליק ימינה. התאמה ומיד לאחר מכן הודעה – מה הנייד שלך? ההודעה שהתקבלה בווטסאפ כללה שעה ומקום לאותו הערב. רחוב תל אביבי סמוך לים. אל תדאגי, אסדר לך חנייה קרובה. אמיץ, הוא לא יודע עלי כלום. אני אמיצה מספיק? עד הרגע האחרון עוד התלבטתי. תבואי פשוטה, כמו שאת. ג'ינס צמוד, טי שירט לבנה חצי שקופה, עקב נמוך, קוקו מתוח, איפור עדין ויצאתי לדרך.

שרה כל הדרך, בכדי לגרש את המחשבות והפחדים. ככל שמתקרבת מרגישה את הרעד בבטן.

מגיעה. כפי שהבטיח שמר חנייה למאותגרת כמוני. רואה אותו עומד בצד, נשען על הקיר. חולצה דקה ארוכה שמבליטה גוף ארוז היטב. לוקחת נשימה, אוספת את הדברים שלי ויוצאת מהאוטו. רואים שהוא איש צבא. יש לו את העמידה ואת המבט. בואי, מושיט את היד.

נכנסים לבר הומה שנמצא קרוב. הוא מכיר את הבעלים. בן בית שם. מסדרים לנו מקום צדדי. מתיישבים האחד מול השנייה. מביטים. מחייכים במבוכה. המלצרית מסבירה שהאלכוהול הוא לפי מסלולים –בוחרים מסלול ושותים כמה שרוצים מהמשקאות המופיעים בו. מתחילה עם ג'ין וטוניק. הוא לוקח וויסקי. נותנים למילים לרקוד במרחב שבנינו. לחיים. לחיי הספונטניות. מחליפים פריטי מידע. רוכנים אחד לעבר השנייה, לא בגלל המוזיקה שרועשת.

אז מה יחסך לעולם הבדסמ? הוא פותח זוג עיניים ומביט בי. כן, אני לא נראית כזאת. יש לי חזות עדינה, כמעט פורצלנית. לא רואים עלי את הטינופת. אני מחייכת, מצחיק אותי לראות את התגובה. מתחילים לדבר, כבר כוס שנייה. אני באפרול, הוא בערק לימונים. לחיים. לחיי חוויות. המשקאות חזקים. מרגישה כבר את הריחוף הנעים של האלכוהול. הוא מושך אותי לכיוונו, עוברת לשבת לידו. היד שלו על הירך הפנימית שלי. מתחילים להעמיק בנושא. מחליפים העדפות בדסמיות. משתפים חוויות. היד שלו מלטפת את הפנים שלי ברכות. המבט שלו בוער. מכניס את האצבע שלו לפה שלי, מוצצת אותה ביסודיות. הוא נאנח. מערבבים לשונות. מרחרחים האחד את השנייה כמו שני כלבים מיוחמים.

כוס שלישית. שנינו בטקילה. לחיים. לחיי ריגושים. זהו, הפסקנו לדבר. כרוכים אחד בשני. מתנשקים, נוגעים, נצמדים. קם לסיגריה, מושך אותי לחיבוק. מרגישה את הזין שלו קשה צמוד אלי. מחבק אותי חיבוק חם ועוטף, מלטף, נשיקות קטנות על המצח ועל הפנים. עוצמת עיניים. מרגישה מוזר. מתגעגעת לחיבוק אחר. פותחת עיניים, מגרשת את הגעגוע, חוזרת אליו.

חוזרים פנימה. הוא יושב, אני בין הרגליים שלו. היד שלו בתוך המכנסיים שלי, היד שלי מתחת לחולצה שלו. כוס רביעית. משכנעת אותו לשתות אפרול. לחיים. לחיי רגשות. שולחת הודעה לחברה – אני לא יודעת איך אני חוזרת הביתה. רווית אלכוהול מדי בכדי לנהוג. היא ישר שולחת דאגה בחזרה. הוא לוקח את הנייד שלי ומקליט לה הודעה. אל תדאגי, אם היא לא תהייה במצב לנהוג אקח אותה עם מונית הביתה. בולעים האחד את השנייה, כאילו אין אף אחד סביבנו. מלטפים, מסתכלים בעיניים. מניח את היד על הצוואר שלי ומהדק אחיזה. נעים לי אבל מתרחקת. אתה צריך להרוויח את זה. לא לכל אחד מותר לגעת בי ככה.

צריך להתאזן לפני שאת מנסה לנהוג הביתה, בואי – אמר ואחז בידי. חצינו את הכביש, הרגשתי שאני מתנדנדת על העקבים, חלצתי אותםוהלכתי יחפה. משלבים אצבעות. כמה צעדים ומתיישבים בסושייה. גם פה כולם מכירים אותו. יושבים צמודים, מחובקים, שפוכים. הוא מזמין. שנינו צריכים פיפי דחוף. הוא מוביל אותי במעלה המדרגות לשירותים. ימינה נשים, שמאלה גברים. הולכים יחד ימינה. נכנסת ומתרוקנת. כ"כ שיכורה שבקושי רב מצליחה לא להרטיב את עצמי. הוא מתרוקן אחרי. יוצא, רוכס את מכנסיו ומצמיד אותי לקיר. מכניס יד מתחת לחולצה, משחרר את החזייה, ובתנועה אחת שולף את החולצה והחזייה מעל ראשי. מסתכל לי עמוק העיניים, לא מזיז את המבט, ושולח אצבעות בטוחות לכיוון החזה שלי. מרגישה את הצביטה. כאב חד שעוצר את הנשימה. הגוף שלי רועד. לא מזיזה ממנו את המבט. הוא מחייך בסיפוק, ואז מתכופף ומכניס את הפיטמה הכואבת לפה. מוצץ בעדינות, מלקק, מרגיע. מחזיר אלי את המבט ואז מושך אותי לחיבוק חזק. אני אלמד אותך ואת אותי. ואז מלטף לי את הראש. הקריפטון שלי. נמסה מליטופי ראש. מתארגנת וחוזרים לשולחן. נמרחת בכיסא. הוא מאכיל אותי בסבלנות. כשכל צוות המסעדה כבר מקפל עלינו את השולחנות, אנחנו קמים ללכת. איך את? אני בסדר, אל תדאג, מרגישה שיכולה לנהוג. הדירה שלי ממש קרובה, רוצה שנעלה אלי, תנוחי שעתיים ואז תסעי הביתה? כפיות, מבטיח לך. גם את תתחנני לא יהיה יותר מזה. לא, אני בסדר.

מלווה אותי לאוטו, מחבק אותי חזק. נושם אותי. מאיפה באת לי? לוחש לי באוזן. לא הייתי מוכן לסערה.