(ממשיכה בדייטים ראשונים עד שאפגוש את האחד שיחסיר בי פעימה)
במקרה של המשורר התמונה עם הקעקועים סקרנה אותי. גבר יפה שגופו מעוטר בסיפור. התאמה ועברנו לטלגרם. משורר שמתפרנס מצילום. התכתבות אינטנסיבית במשך יומיים, שהעמיקה במהירות והגיעה לעולמות העונג. קבענו להיפגש בשוק הפשפשים. אני בא לאסוף אותך. אין סיכוי, לא נכנסת לרכב עם מישהו זר. ליידי, אני בא לאסוף אותך. לוקחת אויר, הבטחתי לעצמי שמנסה לפעול לא לפי האוטומט. בסדר. אהיה למטה בשמונה וחצי.
שנינו מגיעים בוערים לרגע הפגישה. התכתבות במהלך כל היום שכללה טיזינג וסקסטינג ותמונות ותיאורים מדוייקים ומפורטים מה נעשה זה לזו, והמון המון זימה.
ג'ינס צמוד, טי שירט שחורה עם מחשוף עמוק, עקב נמוך, קוקו מתוח, איפור עדין.
שמונה עשרים וחמש מחכה לו למטה. צליל של הודעה. איש הצבאמאתמול.
הצלחתי לתפוס אותך לפני?
כן
תשמרי על עצמך, יש משוגעים שם בחוץ. אחכה לך פה כשתחזרי, תכתבי לי בבקשה. אם תרגישי לא בנוח או שמשהו מוזר, תכתבי לי, למרות שאני בבסיס במרחק עשרות ק"מ ממך, אמצא דרך להוציא אותך משם.
בדיוק בשעה שנקבעה רכב נעצר לידי. מתקרבת בהיסוס. מזהה אותו ונכנסת. פאק, במציאות הוא הרבה יותר יפה מאשר בתמונות. משהו בחיוך שלו מאיר את חלל הרכב. ברקע מתנגן השיר שסיפרתי לו שמשמח אותי. חיוך רחב. מעבירים את הדקות הראשונות שלנו יחד בזיוף בקולי קולות ובצחוק. יש לי רעיון נועז, אפשר לשתף אותך? מרגישה את הגוף נהייה דרוך. מה חשבתי כשנכנסתי לרכב עם מישהו שאני לא מכירה? נושמת. כן. עוצרים ברמזור. הוא מסתכל עלי, אוחז ביד שלי - דיברנו הרבה על שליטה ועל סשנים, רוצה להציע לך לנסות איתי משהו קצת אחר. מבקש שמרגע זה תתני לי את השליטה הבלעדית לגבי כל מה שיקרה הערב. נקבע מילת ביטחון, כדי שתוכלי לסמן לי אם לא יהיה לך נעים. הרמזור התחלף לירוק, שיר של נירוונה ברקע. מסיטה את המבט לחלון לידי, יש משוגעים שם בחוץ. הוא ממשיך להחזיק לי את היד ברכות. הגוף שלי ממשיך להיות דרוך. מסתכלת עליו שוב. האינטואיציה שלי אומרת לי שיהיה בסדר, לא יודעת אם לסמוך עליה. אני מסכימה, אומרת כמעט בלחש. הוא מחייך. תודה. יודע שזה מוציא אותך מאזור הנוחות. כשמתקרבים לירידה לאיילון שמה לב שהוא בוחר את הדרך לכביש החוף. לא נוסעים לתל אביב? לא, החלטתי שנעשה משהו אחר. עולה על כביש החוף לכיוון צפון. מכירה את הדרך הזאת היטב. עשיתי אותה פעמים רבות בכדי להיצמד לזה שאני כל כך מתגעגעת אליו. רק שלא נעצור במקום שבו הייתי עם הגעגוע. רק לא להיות במקום שבו לא אוכל לדחוק את הזיכרון. כשהוא יוצא לכיוון הרצליה נושמת לרווחה.
מגיעים לבר עמוס באנשים. מוזיקה טובה. לא מאתרים מקום פנוי. חכי לי פה בבקשה. הוא נכנס פנימה וחוזר לאחר דקות מעטות מלווה במארחת. היא מובילה אותנו לבר. מתיישבים צמוד. ירך מתחככת בירך. הוא מזמין עבורנו. מעמיקים בשיחה. ספר שירים שלו נמצא בהדפסה וייצא לאור בקרוב, משתפת אותו באירוע מצחיק שקרה לי באותו היום בעבודה. את מודעת לזה שברגע שנכנסנו העיניים של כולם הופנו אלייך? אני מניעה את הראש מצד לצד. אתה מדמיין. אני לא, משהו בך גרם להם להרים מבט. זו הרגשה מדהימה להיות עם מישהי שמייצרת את האנרגיה הזאת במרחב. מראה לי שיר שכתב בימים האחרונים. יש לי חולשה לגברים שכותבים, מרגישה איך משהו בי מתרכך ונפתח. עכשיו תלכי לשירותים ותשלחי לי סרטון שלך נוגעת בעצמך. מביטה בו. הוא לא מסיר את המבט. לא זזה. נושכת שפתיים. אני עושה את זה כשאני לחוצה. עכשיו, הוא חוזר.
קמה, הולכת לשירותים. תא רחב, נקי, מעוצב בקיטשיות. מנצלת את ההזדמנות להתפנות. מסריטה אותי משתינה. מסיימת ומתיישבת על מכסה האסלה. מנסה לחשוב איך לגעת בעצמי מבלי ששום חלק בי יגע בחלקים של התא. נעמדת, מארגנת את הג'ינס, פורסת תחתיי נייר ועליו שמה את הטלפון. כורעת מעל לטלפון. נוגעת בעצמי ומסריטה. שולחת רק את הסרטון השני. אורזת את עצמי, עוצרת מול המראה ומסתכלת לעצמי בעיניים. הכל בסדר, אומרת בקול.
מתקרבת אליו, הוא עומד ליד הבר ומשוחח עם הברמן. מחבק אותי חזק אליו. תודה, זה היה סרטון מרהיב ומחרמן. מתנשקים. בואי, הולכים.
נסיעה קצרה ומחנים סמוך לירידה לחוף. הוא יוצא מהאוטו ופותח את הדלת שלי. מתכופף וחולץ את נעליי. בואי ליידי, הולכים להתלכלך קצת. שולף מהמושב האחורי תיק גב ומוביל אותי לחוף.
הליכה קצרה ואנחנו בנקודה מבודדת. מסדר שמיכה על החול. מוציא סווטצ'ר עבה ומבקש שאלבש אותו. מוציא שתי רצועות בד, ומניח את התיק בצד. תישארי בבקשה עם החוטיני והסווטצ'ר ותשכבי על הבטן. קפואה במקום. לא מסוגלת לזוז. יש משוגעים שם בחוץ.
היי, תסתכלי אליי. ברגע שתרצי זה יפסיק. אוסף אותי אליו לחיבוק ממושך. נשיקה ארוכה, רכה. תגידי כשאת מוכנה. בין הידיים שלו מקשיבה לים, זה מרגיע אותי. מוכנה.
רצועה של בד אחת לוקחת ממני את היכולת לראות, השנייה מצמידה את ידיי מאחורי הגב. יודעת שאוהבת מאד להיות מרוסנת, אבל עד עכשיו זה היה רק עם הגעגוע שלי. תמונה שלו עולה לי מול העיניים, מרגישה את הדמעות מטפסות. מזל שהבד סופג אותן.
מרגישה אותו מתמקד באיבר הכי יפה אצלי בגוף. מנשק, מלטף, מלקק. הכל במין ריחוף נעים. אחרי כמה רגעים כאלה, מרגישה את כף היד שלו בעוצמה על התחת שלי. לאט ובשקט בונה הדרגתיות של כאב. כף היד הוחלפה בקיין שהעמיק את התחושה. תנועות מדודות, הדרגתיות, בשליטה. רציתי להנות אבל הדבר היחיד שהצלחתי להרגיש היה כעס. לא עליו. על המציאות שבה מי שמחזיק את הקיין הוא לא הגעגוע שלי. על המציאות שבה אני בכלל צריכה להתגעגע אליו. לא הצלחתי לנתק את התחושה, הרגשתי את הכעס הולך ומתגבר. מתפשט לי בגוף. כעסתי על הכל. הגוף שלי התקשה. לא רציתי עוד. אמרתי את מילת הביטחון. הפסיק באותה שנייה.
סובב אותי לשכיבה על הצד, התיר את הבדים הקשורים, נשכב מולי, כיסה את שנינו בשמיכה דקה, חיבק אותי וליטף לי את הגב.
לאחר כמה דקות שיחרר את החיבוק. נחזור לרכב?
הדרך חזרה עברה בשתיקה, אוחזים ידיים. כשהגענו הוא יצא ופתח את הדלת בצד שלי. חיבק אותי חזק. לילה טוב.
חזרתי לדירה, הכל בסדר – שולחת לאיש הצבא. חיכיתי לך. דאגתי. את בטוחה שאת בסדר? רוצה שאתקשר?
לא, אני מאד עייפה, רוצה לעצום עיניים.
לילה טוב יפיפייה, מקווה שהיה לך ערב נעים. רק רציתי שתדעי שאני רוצה עוד ועוד ועוד איתך. לא מבין איך אני כל כך מתגעגע למישהי שפגשתי רק לכמה שעות.
מקלחת מהירה, נכנסת למיטה. תמיד הוא בא אלי לפני שעוצמת עיניים. מתגעגעת ללא סוף. נותנת לדמעות לרדת. נותנת לכאב מקום. רואה אותו מולי. אחרי דקות ארוכות נרדמת.