התמונה שלו עם מדי הצבא גרמה לי להחליק ימינה. התאמה ומיד לאחר מכן הודעה – מה הנייד שלך? ההודעה שהתקבלה בווטסאפ כללה שעה ומקום לאותו הערב. רחוב תל אביבי סמוך לים. אל תדאגי, אסדר לך חנייה קרובה. אמיץ, הוא לא יודע עלי כלום. אני אמיצה מספיק? עד הרגע האחרון עוד התלבטתי. תבואי פשוטה, כמו שאת. ג'ינס צמוד, טי שירט לבנה חצי שקופה, עקב נמוך, קוקו מתוח, איפור עדין ויצאתי לדרך.
שרה כל הדרך, בכדי לגרש את המחשבות והפחדים. ככל שמתקרבת מרגישה את הרעד בבטן.
מגיעה. כפי שהבטיח שמר חנייה למאותגרת כמוני. רואה אותו עומד בצד, נשען על הקיר. חולצה דקה ארוכה שמבליטה גוף ארוז היטב. לוקחת נשימה, אוספת את הדברים שלי ויוצאת מהאוטו. רואים שהוא איש צבא. יש לו את העמידה ואת המבט. בואי, מושיט את היד.
נכנסים לבר הומה שנמצא קרוב. הוא מכיר את הבעלים. בן בית שם. מסדרים לנו מקום צדדי. מתיישבים האחד מול השנייה. מביטים. מחייכים במבוכה. המלצרית מסבירה שהאלכוהול הוא לפי מסלולים –בוחרים מסלול ושותים כמה שרוצים מהמשקאות המופיעים בו. מתחילה עם ג'ין וטוניק. הוא לוקח וויסקי. נותנים למילים לרקוד במרחב שבנינו. לחיים. לחיי הספונטניות. מחליפים פריטי מידע. רוכנים אחד לעבר השנייה, לא בגלל המוזיקה שרועשת.
אז מה יחסך לעולם הבדסמ? הוא פותח זוג עיניים ומביט בי. כן, אני לא נראית כזאת. יש לי חזות עדינה, כמעט פורצלנית. לא רואים עלי את הטינופת. אני מחייכת, מצחיק אותי לראות את התגובה. מתחילים לדבר, כבר כוס שנייה. אני באפרול, הוא בערק לימונים. לחיים. לחיי חוויות. המשקאות חזקים. מרגישה כבר את הריחוף הנעים של האלכוהול. הוא מושך אותי לכיוונו, עוברת לשבת לידו. היד שלו על הירך הפנימית שלי. מתחילים להעמיק בנושא. מחליפים העדפות בדסמיות. משתפים חוויות. היד שלו מלטפת את הפנים שלי ברכות. המבט שלו בוער. מכניס את האצבע שלו לפה שלי, מוצצת אותה ביסודיות. הוא נאנח. מערבבים לשונות. מרחרחים האחד את השנייה כמו שני כלבים מיוחמים.
כוס שלישית. שנינו בטקילה. לחיים. לחיי ריגושים. זהו, הפסקנו לדבר. כרוכים אחד בשני. מתנשקים, נוגעים, נצמדים. קם לסיגריה, מושך אותי לחיבוק. מרגישה את הזין שלו קשה צמוד אלי. מחבק אותי חיבוק חם ועוטף, מלטף, נשיקות קטנות על המצח ועל הפנים. עוצמת עיניים. מרגישה מוזר. מתגעגעת לחיבוק אחר. פותחת עיניים, מגרשת את הגעגוע, חוזרת אליו.
חוזרים פנימה. הוא יושב, אני בין הרגליים שלו. היד שלו בתוך המכנסיים שלי, היד שלי מתחת לחולצה שלו. כוס רביעית. משכנעת אותו לשתות אפרול. לחיים. לחיי רגשות. שולחת הודעה לחברה – אני לא יודעת איך אני חוזרת הביתה. רווית אלכוהול מדי בכדי לנהוג. היא ישר שולחת דאגה בחזרה. הוא לוקח את הנייד שלי ומקליט לה הודעה. אל תדאגי, אם היא לא תהייה במצב לנהוג אקח אותה עם מונית הביתה. בולעים האחד את השנייה, כאילו אין אף אחד סביבנו. מלטפים, מסתכלים בעיניים. מניח את היד על הצוואר שלי ומהדק אחיזה. נעים לי אבל מתרחקת. אתה צריך להרוויח את זה. לא לכל אחד מותר לגעת בי ככה.
צריך להתאזן לפני שאת מנסה לנהוג הביתה, בואי – אמר ואחז בידי. חצינו את הכביש, הרגשתי שאני מתנדנדת על העקבים, חלצתי אותםוהלכתי יחפה. משלבים אצבעות. כמה צעדים ומתיישבים בסושייה. גם פה כולם מכירים אותו. יושבים צמודים, מחובקים, שפוכים. הוא מזמין. שנינו צריכים פיפי דחוף. הוא מוביל אותי במעלה המדרגות לשירותים. ימינה נשים, שמאלה גברים. הולכים יחד ימינה. נכנסת ומתרוקנת. כ"כ שיכורה שבקושי רב מצליחה לא להרטיב את עצמי. הוא מתרוקן אחרי. יוצא, רוכס את מכנסיו ומצמיד אותי לקיר. מכניס יד מתחת לחולצה, משחרר את החזייה, ובתנועה אחת שולף את החולצה והחזייה מעל ראשי. מסתכל לי עמוק העיניים, לא מזיז את המבט, ושולח אצבעות בטוחות לכיוון החזה שלי. מרגישה את הצביטה. כאב חד שעוצר את הנשימה. הגוף שלי רועד. לא מזיזה ממנו את המבט. הוא מחייך בסיפוק, ואז מתכופף ומכניס את הפיטמה הכואבת לפה. מוצץ בעדינות, מלקק, מרגיע. מחזיר אלי את המבט ואז מושך אותי לחיבוק חזק. אני אלמד אותך ואת אותי. ואז מלטף לי את הראש. הקריפטון שלי. נמסה מליטופי ראש. מתארגנת וחוזרים לשולחן. נמרחת בכיסא. הוא מאכיל אותי בסבלנות. כשכל צוות המסעדה כבר מקפל עלינו את השולחנות, אנחנו קמים ללכת. איך את? אני בסדר, אל תדאג, מרגישה שיכולה לנהוג. הדירה שלי ממש קרובה, רוצה שנעלה אלי, תנוחי שעתיים ואז תסעי הביתה? כפיות, מבטיח לך. גם את תתחנני לא יהיה יותר מזה. לא, אני בסדר.
מלווה אותי לאוטו, מחבק אותי חזק. נושם אותי. מאיפה באת לי? לוחש לי באוזן. לא הייתי מוכן לסערה.
