|
|
|
תודה שדיברת כשלא היה לי מה לומר.
שנתת לי לשמוע להיות חלק מהמרחב שלך.
תודה שנתת לי לשבת קרוב לגעת בחשש.
תודה שתפסת חזק כשחששתי.
תודה שראית שכואב ובכל זאת המשכת.
תודה שראית כמה אני נבוך אז נגעת.
תודה שנישקת
תודה שלא נתת לי לעלות איתך הביתה למרות שכמעט התחננתי.
תודה שאת לוקחת את הזמן כדי שזה יוכל להיות נכון
רוצה לכתוב לך אבל השעה כבר מאוחרת
אני יודע שאת קמה מוקדם.
רוצה לכתוב לך "לילה טוב יפה"
להתחנן שנדבר בטלפון.
לשמוע את הקול שלך מזכיר לי
את כל מה שאני לא שוכח
תזכירי לי בעדינות אכזרית
בקול מתוק משתק
שעכשיו אני בידיים שלך.
אני לא רוצה להפריע לך לישון
לא כך לא כשאני רחוק.
עוד לא נפגשנו פנים אל פנים.
כבר בערך שבוע וקצת שאת מתקשרת בבוקר
אני מתרגש כל יום מתעורר קצת מוקדם יותר לראות אם התחברת.
מקווה שאני לא מאחר להגיב מקווה שאשמע אותך אומרת לי שוב שאני שלך.
והיום את לא מרשה לי לגמור. אחרי ששוב שמעתי את הקול שלך אני כנראה לא אשן הלילה. אבל לא אגע בו.
הלוואי וידעתי מה קרה כאן שאני מרגיש כולי שלך עוד לפני שבכלל נפגשנו. שאדע למה אני על הברכיים אם עוד הרגלים שלך כל כך רחוקות.
אם רק היית את מפעילה מפעילה את המלכודת בוודאי הייתי רץ ליפול בה
https://www.facebook.com/share/v/8p5KrPow75M6JiyW/?mibextid=oFDknk
You must leave now, take what you need, you
think will last
But whatever you wish to keep, you better grab it fast
Yonder stands your orphan with his gun
Crying like a fire in the sun
Look out the saints are comin’ through
And it’s all over now, Baby Blue
The highway is for gamblers, better use your sense
Take what you have gathered from coincidence
The empty-handed painter from your streets
Is drawing crazy patterns on your sheets
This sky, too, is folding under you
And it’s all over now, Baby Blue
All your seasick sailors, they are rowing home
All your reindeer armies, are all going home
The lover who just walked out your door
Has taken all his blankets from the floor
The carpet, too, is moving under you
And it’s all over now, Baby Blue
Leave your stepping stones behind, something calls for you
Forget the dead you’ve left, they will not follow you
The vagabond who’s rapping at your door
Is standing in the clothes that you once wore
Strike another match, go start anew
And it’s all over now, Baby Blue
בעקבות הפוסט של bluecollar
וכי לפעמים נכון להיות גם בלי המוזיקה רק מילים
וכשחיבקתי את השמחה אמרת שאני בוגד בך
אסור לי לשמוח בלעדייך
וכשחיבקתי את האשמה לחצת את שלישתינו יחד
ומאז אני מדמם את הכאב שלך.
חשוף כל כך מעולם לא הכרתי טוב כל כך את השנאה שלך כלפיי
אני שומע את המנעול נפתח. אני כבר במיטה ערום כמו שאמרת. כבר משעה שש אחרי הכל. אני חושב שהשעה עכשיו 1 בלילה אבל ציווית עלי לא לפקוח את העיניים מרגע שנכנסתי למיטה. השארתי את המפתח בחוץ בקבוק יין פתוח וכוס אחת. המנעול הוא זז. אני מתרגש הלב פועם אבל לא פוקח עיניים אני שומע את הצעדים שלך את נכנס לחדר. אני שומע אותך נושמת אני כמעט מרגיש את זה. מת לדעת כמה את קרובה. "אם תעז לפקוח עיניים אני אעלם לנצח" אני עוצם אותן חזק יותר. על יד שמאל אני מרגיש ציפורניים עולות מתפסות שורטות מלטפות על הצוואר. האוזן. את מושכת אותה אני מרגיש כאב את מחברת אליה משהו זה צובת אני שומע אותך נהנחת מרווחה. "יופי אתה עבד עיוור היום ואם לא תהיה אז אני לא אהיה" עכשיו על הבטן משהו קר זה מרגיש כמו עור מכה ראשונה על הרגליים הצליל הכאב כמעט שולח אותי לקום אבל אני נושך שפתיים. "אל תתפתה" עוד מכה ועוד אחת ופתאום את מכסה אותי אני עטוף בסמיכה אני לא יכול לזוז. אני מריח ריח מוכר את מצווה "תוציא את הלשון" אני עושה את נושכת אותה אני מתפתל לכיוונך את מנשקת אותי מצמידה את הראש לכרית. הכרית נמשכת מתחת לראש ומונחת על הפנים. "אתה מוכן?, בעצם מה זה משנה" אני לא יכול לנשום עכשיו לא יכול ופתאום אוויר ושוב לא יכול לנשום אבל לא פותח עיניים. "התמודדת עם הכרית טוב עכשיו תטעם את הדבר האמיתי." זה רטוב וחם אני מרגיש אותך על הפנים שלי אוחזת את הראש עם הירכיים עם הידיים שורטת את הראש והצוואר. זה מרגיש שאת מקלפת אותי...אני שומע אותך מתנשמת מרוצהאני מרגיש את הרטיבות אני מרגיש אותך רועדת חובקת את הראש שלי חזק יותר..ואז פתאום כלום הכל קל "בבקשה על תקומי" אני מתחנן "תישארי לא פקחתי עיניים" אני לא שומע רעש ואז פסיעות על הרצפה. ופתאום הקור של סמיכה שנמשכת מתחתיי אני נשאר חשוף. ציפורנים לאט אני מרגיש כל אצבע שזזה דוקרת ושורטת צוואר חזה בטן. את עוצרת על העיבר שלי. פתאום כאב חד לוחץ אני מתקפל "תפקח עיניים ואלך" אני עוצם אותם הכי חזק שאני יכול. אני לא יודע כמה זמן לחצת עד שצחקת "אלה דמעות?!" "של אושר " עניתי "חמוד שלי" ועכשיו גוף על גוף את מתיישרת עלי אני מרגיש הידיים שלך חבלים אני בטוח שזה חבלים את מחברת את הידיים שלי מאחורי גבי ועכשיו את מעליי. אני רק רוצה לראות את זה לרגע אבל מפחד רק שלא תענישי אותי תעלמי אני עוצם עיניים. אני בתוכך עכשיו והציפורניים שלך בתוכי. אני רועד את רועדת זה נגמר. את שמה לי על העיניים בד שמריח ממך הוא עדיין כל כך...."עכשיו הולכים לישון...בבוקר אולי ארשה לך לראות מה עשית" את עלי ואני נרדם "הלוואי ותהיי שם בבוקר אני לוחש" את נושכת לי את הלשון ומניחה את הראש.
וכבר דיי מאוחר לכעוס עכשיו ובמילא אני לא כל כך יודע איך. אולי אף פעם לא ידעתי. יכול להיות שזה מה שלא איפשר לך לאהוב או אולי לי להיות שם באמת. הייתי שמח אם הייתי יכול לכעוס עלייך או לפחות שאת היית כועסת עליי. בינתיים אני מסתפק בסתם להיות עצוב. את יודעת בשביל זה אף פעם לא הייתי צריך סיבה מיוחדת את לא חייבת להיות חלק מזה אם את לא רוצה עם העצב אני מסתדר נהדר לבד.
אני מגיע חושש אל פתח הדלת שלך. מופתע שהתקווה לראות אותך היא לא שקר. מופתע שאת מסכימה לראות אותי. תחושות ברורות ומוכרות של "למה זה לא מגיע לי" עולות וצפות. אני דופק על הדלת בדיוק כמו שביקשת שאדפוק עדין חלש כמעט ללטף את הדלת. אני לא יודע איך תשמעי. אני מחכה אמרת לי שמחוץ לבית שלך אני עומד זקוף בלתי שביר ממש כמו השקר שאני מספר על עצמי ביום יום צוווית עלי לא לבדוק את השעון לא לבדוק את הטלפון "עכשיו אתה בלי זמן ואתה לא יודע אתה חייב להחזיק חזק". אני מחזיק רק הלב בקצב שלא הכרתי מסמן לי את הזמן שעובר.
את פותחת את הדלת זוהרת לבושה בחולצה של להקה נשכחת וג'ינס. איפור קל ושפתון כחול משונה שגורם לי להתרגש. הסברת לי שלא מגיע לי שתלבשי את בגדי העור שאני מפנטז עליהם. את זה צריך להרוויח. את פוסעת אחורה מסמנת לי להתקדם ולסגור את הדלת מאחורי אני סוגר אותה ונועל. "פנים לדלת" את מצווה בקול רגוע. אני מציית. אני מרגיש אותך מתקרבת. את נושמת קרוב כל כל מריחה את השיער בידיעות, מעבירה את העצבאות שלך על הראש שלי אל מאחורי האוזן סורטת בעדינות את העורף את מרגישה אותי רועד מתרגש יכולתי להרגיש שחייכת רגע לפני שהתחלת לנשוך את האוזן והצוואר. נשיכות קטנות "אני צריכה להריח ולטעום לפני הכל אל תדאג זה רק כדי לדעת מה קיבלתי" את שולחת יד לפנים מרגישה את הבליטה המקוללת במכנסיים שלי שבטח גם הסגירה איתי כשישבנו לשתות יחד בפעם הקודמת וגם אז שריטות קטנות נשיכות פרידה.
"תתפשט." את אומרת בלי דרמה "אתה יכול להסתובב אלי עכשיו" אני מסתובב את אכן מחייכת אני מסיים להתפשט. "אני לא מאוד מעוניינת בכל הטקס של ליקוקי הרגלים. אבל יש חוקים ויש חשיבות לטקס. תתחיל." אני יורד על הברכיים מוותר על הגובה שלי (מי יישמע איזה גובה) ופתאום אני נמוך ממך הקלה. עוברת לי בגוף כמו כוס מים אחרי יום של ריצה. אני מלקק הנשימה שלך הופכת שונה מהירה יותר. אני מביט בעינייך פתאום אני רואה זיק של אכזריות "שכב על הגב" אני שוכב על הרצפה. "קר לך?" את שואלת. "יופי קור יזכיר לך שאתה רק בן אדם." "פסק את הרגלים אני אכאיב לך עכשיו. "גם זו תזכורת טובה" בשלב הזה אני כבר לא בטוח מה קרה מתי שריטות ברורות יותר דריכות על היד על הרגל הכנסת בעדינות את אצבעות רגליים אל פי. ובמהירות לא ברורה בעטת בי. התקפלתי אבל לא ירדה דימעה "אתה יודע אפשר להגיב אחרת לכאב, אבל כך אתה מגיב. זה חמוד." את מסמנת לשכב על המיטה. "אני צריכה שיהיה לי נוח לעשות את החלק הבא. תפרוס את הידיים והרגלים. תזכור שהבן אדם הוא בתוך הראש לא ביכולת התנועה" את קושרת אותי בארבע חבלים למיטה שמושכים את הרגלים והידיים. את מתיישבת על החזה שלי שמה ידיים על פי ואפי. "גם האוויר עכשיו לא שלך" אני לא יודע כמה זמן החזרת את החניקה הורדת את החניקה עכשיו הזמן היה רק שלך. הורדת את המכנסים שלך באופן הגבי התיישבת על פני ושוב בביטחון מעול אכזריות אמרת "אתה יודע מה לעשות" טעמתי ליקקתי שמעתי אותך נהנת. "תמשיך!" ופתאום כל החום יוצא ממך אליי. "אתה שלי אתה לא שלך תמשיך!" עשיתי את כל מה שאני יכול, עשיתי בעולם בו רק את קיימת עכשיו. קמת בפתאומיות. נבהלתי כמו ילד שהלך לאיבוד. "אני אכאיב לך כדי להזכיר לך שבעולם הזה אין רק טוב" החזקת שוט כמו זה שראיתי בכל הסרטים. "כך דמיינת אותי נכון? מחזיקה שוט? מקווה שאתה לא מאוכזב שאין בגדי עור בסיפור. אבל האמת היא שלא אכפת לי עכשיו אתה מרגיש רק בשבילי!" את לובשת חולצה בלבד לא מפספסת אף חלק בגופי. זה מספיק את אומרת מרוצה מהצבעים על העור. זה הזמן לעוד סיבוב. את מתיישבת על הפנים שלי הפעם הפוך. "אתה רק בן אדם בגלל זה עומד לך עכשיו כך באופן פיראי" את גונחת נהנת מזיעה עלי.
אני נפרד ממשקל היום יום כל האחריות תחושת השליטה השיקרית שלי נספגת בך. את לוחצת איפה שצריך אבל אני לא יכול לזוז. "תשחרר תשחרר" את אומרת כמעט בלחש ממשיכה לשרוט לעיתים ללחוץ לפעמים אין חלק בגוף שלי שהוא לא שלך עכשיו. כל תחושות האשמה שלי קפצו מהחלון נשארת רק את מכאיבה מלטפת. "תשחרר אתה רק שלי עכשיו אתה לא צריך להילחם". אני לא צריך לשמור על אף אחד לא עליך לא על עצמי לא אל אף אחד שמסתובב שם סובל. אני רק שלך ולא יכול לעשות עם זה כלום. אני לא יכול לפגוע לא יכול להיפגע אני חלש כמו שאני באמת. "פעם אחרונה, תשחרר" אני משחרר את משחררת אני מתפרק בבכי. את מסתובבת נשכבת עם כל הגוף שלך עליי מלטפת את הראש שלי. "הייתה יכול להעביר כך חיים שלמים אה?" אני מהנהן שכן. את משחררת את יד שמאל שלי. "תמיד אהבתי שמאליים, יש לכם חיבוק אחר. חבק אותי קצת" אני מחבק את מלטפת את מכסה אותנו נישכבת עלי לוחצת את הברך שלך למה שכבר שלך. את לחצת כת הזמן כל הזמן כדי שאזכור "עכשיו אתה יכול לישון".
