היא סטודנטית שלי.
היא קוראת פה באתר. קראה דבר ועוד דבר, והתחילה לחשוד שאני הוא אני. המחשבה שיעשעה אותה, דימיינה את החיוך ג'וקר שמרוח לי על הפנים כשקראה את התגובות שלי. נזכרה באיזה פעם שהסברתי משהו בלהט בכיתה, צמרמורת עברה בה.
למחרת בשיעור היא הסתכלה אליי, חייכה בביישנות. היא לא הצליחה להתרכז בשיעור, פנטזה על איך היא תגש אליי ותספר לי. חשבה לעצמה, מעניין איך הוא יגיב, אולי הוא ייקח את ידי יאחוז אותה בחוזקה ויסתכל עמוק אל תוך עיני. אולי הוא ילחץ וירתע.
אז היא הפסיקה לפנטז על מה שמציאותי, והפנטזיה לקחה אותה למקומות אחרים. דמיינה איך אני שם אותה על הברכיים שלי מול כל הכיתה ומוריד לה את המכנסים. אומר לה, לא אכפת לי מאף אחד פה, לא מהעבודה שלי, רק ממך. מזיז את התחתון מחדיר לה אצבעות.
היא הרטיבה קצת, אף אחד לא ידע. פתאום היא עברה לחשוב, אולי בכלל זה לא הוא? אולי אני אעשה מעצמי צחוק כשאגש אליו? אני יכולה לשאול אותו אם Cauchy זה הניק שלו איפה שהוא. אבל הוא עלול להכחיש. אולי אזכיר ניק מפורסם מהאתר ואבחן את התגובה שלו?
השיעור נגמר. היא מחכה אחרי התלמידים ששואלים אותי שאלות. גרונה יבש. מבטיה נעוצים ברצפה, מידי פעם עולים לבחון את האיזור במבט חטוף. התלמיד לפניה שואל שאלה ועוד שאלה וגם לא כל כך מבין.
הנה הגיעה תורה. היא כחכחה בגרונה, פתחה את פיה, ובקול צרוד אמרה: ''אני חושבת שהורדת לי פה יותר מידי'' והגישה לי את דפי התרגיל שלה.
לפני 14 שנים. 22 באוגוסט 2010 בשעה 22:42
