קושי לוגי

אני עומד מולן איתן, לא זז, עירום. כולן נועצות מבטים, חלקן מחייכות חיוך נבוך כשמבטי תופס את מבטן.

בהתחלה כולן נוגעות בגסות, לוחצות, מזיזות. הן מרוכזות, חדורות מטרה. ראשי מלא במחשבות, נהנה ממקומי במרכז העניינים - המגרש הביתי שלי. לאט לאט הן הופכות עדינות יותר, נשיות. אחת מעבירה את אצבעותיה על תווי הפנים כעיוורת. אחרת מעבירה את ידיה במורד הרגליים - מפנים הירך דרך אחרי הברכיים, עוברת את השוקיים ולסיום צובטת את הבהונות. שתיים מתעסקות עם החזה, מרימות קצת, מזיזות הצידה, בוחנות. מגע החזה המחוספס כנגד ידיהן מדליק בהן להט, אותו הן מחזירות דרך מלאכתן.

הראשונה, דווקא, מחליקה את ידיה לאורך הגוף ומגיעה לאיזור החלציים. היא תופסת, מושכת, מעסה, משחקת איתו בכל מיני זויות. היא מעביר את ידה בחריץ של הישבן, מפרידה אותו כמו ים סוף. אחת אחרת משחקת עם שק האשכים מצחקקת לעצמה. מלא אצבעות נדחפות לכל נקב בגוף, כל פעם אצבע אחרת לנקב אחר.

נגמר הזמן, המורה אומרת. אני קם, לובש את החלוק, יורד מהבמה, הולך הבייתה. הבנות מפנות את הפסלים ומנקות את הכיתה לקראת השיעור הבא.