לפני 14 שנים. 4 באוקטובר 2010 בשעה 20:27
בחיים אנחנו לעיתים תכופות נתקלים במצבים בהם קשה לנו לעזוב או קשה לנו שיעזבו אותנו, נפשית או פיזית.
זה מתחיל בללמוד לרכב על אופניים. כן כן, ללמוד לרכב על אופניים זה סה"כ ללמוד לעזוב. הרי לדווש זה קל, כל חמור יכול. החוכמה האמתית היא רכישת האמונה ביכולת שלך לדווש. לכן אחרי שרכשת אמונה זו, אחרי שאתה יודע שאתה יכול לרכב, אתה תוכל לרכב כל החיים.
אתן דוגמא פיזית יותר: במטוס, בפתאטיות, חלקנו תופסים את ידיות המושב בעת פחד רגעי. כאילו אלה יעזרו. אנחנו צריכים להיות מחוברים למשהו אמיתי, זה לא משנה בכלל שהוא באותו מצב כמונו.
הרצון לא לעזוב הוא חלק ממה שמגדיר אותנו - ההצמדות לחוקי המוסר, לעקרונות. אנו לא עוזבים את הזכרונות שלנו והלקחים שלנו, בלעדיהם לא היינו אנחנו.
אז... לעזוב או לא לעזוב?
