לפני 13 שנים. 29 בנובמבר 2010 בשעה 1:22
זה לא שזה לא מדליק אותי. הייתי שמח לאיזו חמימות ולחות, ובלבד שתנקה אחריה, אין לי כוח ללכלוך הזה שתמיד נשאר פה.
אולי היא אפילו תבצע פולחן סגידה כזה או אחר, במעשה או בתפילה, אבל תפילה ברורה שאני אבין ואאמין לה, לא איזה טקסט קבוע מספר מרופט בקריאה ממולמלת המניחה כי בוחן כליות אני.
במעשה - היא תעשה מה שלא נעש?ה בעבר, לא נעש?ה לי בכל אופן, ובאידיאל לא נעש?ה לה, שכן מנחה נמדדת בטיב ובגודל הקורבן.
היא תהיי נשלטת אמיתית, כמו באגדות, (אלה שבכלוב), היא תספק את צרכיי ולא תדרוש מאומה פרט לאנחת הפליטה. אולי ליטוף קטן אחרי, גירוד מאחורי האוזן, כלבה טובה.
יותר מפחיד אותי לפגוע מאשר אותן מפחיד להפגע, והדבר היחיד שמפחיד אותי יותר מלפגוע הוא, למרבה האירוניה, לא לפגוע. לכן אני לא עושה את זה.
