קושי לוגי

כולם ישובים בכיתה, מרחק 3 כיסאות מימין ומשמאל בין סטודנט לסטודנט, ושורה ריקה בין כל שתי שורות תפוסות. אני עולה לבמה ליד הלוח עם ערמת דפים בידי, מביט בכיתה. הם מיד משתתקים פרט לבודדים שלא שמו לב, סימן קטן מהחברים שלהם, שקט מוחלט. אני מסביר- יש לענות תשובות מפורטות בעט בלבד, אין יציאה לשירותים, פלאפונים ותיקים בצד, אין דיבורים משום סוג, אפשר להרים אצבע על מנת לקרוא לי או לבוח?ן השני. אני עובר בין התלמידים ומחלק את דפי המבחן, הבוח?ן השני מחלק את המחברות.

לאחר כשעה, אני רואה אותה נעה באי נוחות בכיסא שלה. משלבת רגליים, זזה לימין, זזה לשמאל, בקושי מתרכזת במבחן. לאחר כמה דקות היא מרימה את ידה בעדינות, משאירה אותה קרוב לראשה, כך שרק אני אראה. אני יורד מהבמה, מסתכל לכל הכיוונים לראות שאין העתקות, והולך בצעדים בטוחים לעברה. היא מחכה שאני אתכופף אליה כפי שעשיתי עם הסטודנטים האחרים ששאלו שאלות, אך אני נשאר עומד זקוף, מביט בה. ''אני צריכה לשירותים'', לחשה לבסוף. ''אני מצטער, אין יציאה לשירותים בזמן המבחן'', עניתי, הסתובבתי והלכתי חזרה לבמה. היא נעה באי נוחות מתגברת ושוב הרימה את ידה. חזרתי. ''בבקשה, אני ממש צריכה לשירותים, אני לא מעתיקה, אני באמת צריכה, אתה יכול לבדוק בעצמך''. הבטתי בה לשנייה והובלתי אותה החוצה, אוסף בדרך את התיק שלי.

ליוויתי אותה לחדר שירותי הבנות, נכנסתי פנימה ונעלתי את הדלת, תולה את התיק שלי על וו בקיר. סובבתי אותה וסימנתי לה להניח את ידייה על הקיר. הכנסתי את ידי לכיסיה בחולצה, במכנס, מסיר את נעליה, נוגע ברגליה, מחזיר לנעל. התרוממתי והחדרתי את ידי מבעד לחולצה, בודק את הריפוד של החזייה מבחוץ, מחדיר את הידיים מתחת לחזייה וממשש אותה מהצד הפנימי, מוצא פתק מודבק. תלשתי את הפתק ושמתי בכיסי, הבטתי בה במבט זועף והוראתי לה להפשיל את מכנסיה, בינתיים פתחתי את תיקי והוצאתי מתוכו כפפת לייטקס ושפורפרת ג'ל.

הלבשתי את הכפפה על יד ימין, ומרחתי בג'ל קר. עם יד שמאל משכתי בכוח את התחתונים למטה, החדרתי אצבעות בין רגליה, היא התכווצה. דחפתי אותן עמוק ושיחקתי על מנת לוודא ששום דבר נוסף לא מסתתר שם. נעמדתי מאחוריה, צמוד, תפסתי באגנה ומשכתי אחורה. ידייה החליקו מטה על הקיר, וישבנה בלט יותר. מרחתי עוד ג'ל על הכפפה, ודחפתי שתי אצבעות זקורות אל תוך הרקטום שלה, הפעם תפסתי אותה עם היד השנייה, שלא תתחמק. פתחתי בעזרת שתי האצבעות והסתכלתי לראות שאין שם דבר.

שלפתי את הכפפה מבסיסה והשלכתי לפח הזבל, ''את יכולה להכנס לשירותים, עכשיו''.
היא הרימה את תחתוניה ומכנסיה, ''בעצם, אני לא צריכה יותר''. החזרתי אותה לכיתה.
הוצאתי את הפתק המגולגל מכיסי והבטתי בו. היה רשום עליו באותיות גדולות 1+1=2.