קושי לוגי

מי צריך את החדירה הוולגרית הזו, הגמירה המסרסת.

בצהרי היום, עומדים גב אל גב, עשר צעדים קדימה ומסתובבים לאחור. שנינו לא שולפים את הנשק, היד מרחפת מעליו, המבטים ממוקדים בעיניים של האחר, ידו של האחר מופיעה בקצה שדה הראייה.

לאחר עשרת הצעדים המכנסיים ירדו, אנחנו בתחתונים, לא שולפים, כאמור.

היא רוצה לדעת שאני רוצה אותה, שהמחשבות שעוברות לי בראש מתעסקות בנשק וברגע השליפה שלו. אני רוצה לנצח.

אנו מביטים זה בזה, מחפשים רגע של היסח דעת. התחרות אינה מי שולף יותר מהר (בניגוד לדעה הרווחת) אלא מי שולף ברגע הנכון.

חיוך קטן, קריצה, מכים בקרח שאינו נסדק עדיין. ענטוז עדין של הטוסיק, סטירה קטנה. ליטוף ארוך, חיבוק, נשיקה, ליקוק, התרחקות, התקרבות.

מנסים להוכיח את המיניות שהצד השני לא מודה בה, והוא אכן אינו מודה. מנסים להביא את השני לשלוף, מחוסר ריכוז, להשתמש בכוח היריב כנגדו.