*קודם כל תודה לחמוד שחידש לי
היו היה גבר..שהיה מאוד גברי מבחוץ, קשוח כזה כלפי הכפופים לו וכו' ומאוד עדין ורגיש בפנים. מעטים הכירו את הפנימיות, הרוב את העטיפה החיצונית.
אבל עמוק עמוק בפנים הוא היה ילד קטן, תינוק ממש, שחלם בלילות על איך הוא יונק מאימו. הוא עד כדי כך רצה לחזור לשם שהיה מוכן לעשות הכל בשביל זה. הפנטזיה לא נתנה לו מנוח...
ועוד יותר הוא חלם על כך שהוא יונק ואז היא בועלת אותו בצורה הכי אכזרית. הפנטזיה הזאת ממש העיפה לו את הסכך.
יום אחד הוא פגש אישה דומיננטית. מהממת מכל בחינה אפשרית ובין רגע הפך לכלב מושפל ועלוב, כזה שמתחנן לכל דבר שרק אפשר. כזה שמקבל נזיפה אחרי נזיפה כי הוא צריך לשנות כמה הרגלים בחייו, כזה שמתנהג כמו ילד מפגר, מתרגש לשמוע אותה לדקה, מבולבל כששומע, הקול שלו רועד והוא מאבד את עצמו בעוצמות שלה.
ואז הוא מבקש רשות לספר לה על עצמו קצת יותר. הוא מספר ונפתח כמו ספר, עמוד ועוד עמוד וזה מדליק אותה כי היא מזהה מיד שיש פה חומר גלם טוב. צריך אילוף וחינוך יסודי אבל הפוטנציאל בהחלט קיים. בין היתר, הוא מספר לה על הפנטזיה שלו וכך יצא שזה מגרה אותה ממש כי באופן מפתיע זה תואם למה שהיא אוהבת...
מאחר שהגמירה שלו שייכת לה, עליו לבקש רשות לגמור או אפילו רק לגעת בעצמו. הרשות לא מגיעה. אין אישור. עובר יום ועוד יום ועוד יום ואז מתחשק לה לתת לו לגמור אבל בתנאים לא תנאים, בשירותים ציבוריים, כמו כלב מלוכלך. היא מחייכת ונהנית מהסיטואציה. הוא מתחרפן ומודה לה. ואז ברגע של להט הוא מעיז לקרוא לה "מלכתי". מקבל על זה השפלה ונזיפה וכמו שמראים לכלב את מקומו, כך הוא מקבל שיעור בהתנהלות מולה.
הוא מתחנן ומבקש רשות לקרוא לה כך מעכשיו והיא מגלה חמלה ומאשרת אחרי שהורידה אותו נמוך נמוך.
והוא לא יודע מה מצפה לו בהמשך...הוא רק הבין שהיא לא משחקת משחקים והאילוף יהיה מאתגר עבורו אבל כל עוד זה יסב לה עונג, הוא יהיה הסמרטוט שלה.
