No Name

אבל אני לא. אני גבר.

ואז יוצא מצב שאם מישהי מהעבודה נוגעת בי יותר, בזרוע, באמה, ברגל, מחבקת.. ואני בפלונטר, כי היא המנהלת שלי.

במצב אחר, באירוע חברה במקום עם בריכות, מישהי אחרת נגשה אלי עם חברה שלה ואמרה שרוצות לראות אותי בלי חולצה, וניסתה להרים לי אותה. עצרתי את זה ברגע האחרון לפני שהצליחה.

באירוע אחר, מישהי החמיאה לי על העיניים, וביקשה שאסיר את המשקפיים. הסרתי ואמרה שכך הן אפילו יפות יותר, והוסיפה "ועכשיו תתפשט"- וצחקה כאילו אמרה בצחוק.

במקום אחר, נשענתי עם כפות הידיים על שולחן וקראתי משהו בעמידה, עובדת עברה ובצחוק הפליקה לי בישבן תוך כדי הליכה.

אלו רק דוגמאות קטנות, ואני שואל את עצמי "אילו עשני אישה", מה היה קורה. איך היו הדברים מתקבלים.

אבל אני לא. אני גבר.

לפעמים הדמויות הכי סוחפות בחיים הן לא אלה שנכנסות בשקט, אלא אלה שעושות רעש, מערבלות הכול ומשאירות אותך תוהה אם אתה רוצה לברוח או להישאר עוד רגע.

יש בהן משהו מטריף – מצד אחד הן "צרה צרורה", מצד שני אתה מגלה שדווקא שם נולדת המשיכה, החיוך הקטן שלא נגמר, והעוקץ המתוק שמחזיר אותך שוב ושוב.

מוזר איך "מעצבנת" יכולה להפוך לכזו ממגנטת.

כשהמילים "לא לזוז" נאמרות, הן קושרות חזק יותר מכל חבל.

יש שולחן אחד בבית הקפה השכונתי שתמיד מושך אותי.

פינתי, שני כיסאות, משקיף קצת על הרחוב, אבל שומר על פרטיות.

אני תמיד מתיישב באותו מקום, למרות שזה קצת מגוחך, הרי אף אחד לא שמר לי אותו, ובכל זאת, איכשהו הוא תמיד פנוי.

אף פעם לא ביקשתי כיסא נוסף, ובכל זאת, הוא תמיד שם.

המלצרים כבר לא שואלים אם יצטרף מישהו. רק מניחים תפריט לשניים, באיזה מן נימוס ישן ואוטומטי כזה, שמכבד את האפשרות.

יש בזה משהו נעים.

שהעולם מאפשר. הבית, המשפחה, בית הקפה.

שלא הכל צריך להיות מדויק או הגיוני.

שלפעמים, יש מקום שלא התמלא, ואתה רוצה שזה יקרה אבל טרם קרה — וזה בסדר.

היום שתיתי אספרסו כפול. היה חום מטורף.

ומישהו ליד השולחן ממול האזין בטלפון שלו לשיר, שיר שכמעט שכחתי שאני אוהב.

וזהו.

לא קרה כלום.

בינתיים.

עד שהכיסא השני, יתפס.

האם נותרו עוד אנשים שפויים ולא מתוסבכים בקהל?

בהרמת יד בבקשה.

יש אנשים שנמנעים מלקחת סיכונים כדי לא להיפגע, שומרים על עצמם. תוך כדי הם מפספסים ומחמיצים הרבה אושר ורגעים טובים, רק בגלל אותו פחד מלהיפגע.

ויש אנשים ששמים את הלב שלהם על השולחן, מוכנים לקחת סיכונים, גם במחיר של להיפגע, כדי להרוויח ולהינות מהטוב והאושר.

אם הייתי צריך לבחור מהתחלה, הייתי בוחר בדיוק אותו דבר.

תמיד חוזרים אליו.

נגמרות המילים?

אז איכשהו יצא שהיה חיבור, ומה אפשר להגיד.. סקס ונילי עם פרטנרית ונילית זה כל כך משעמם. 

צריך להגמל מהדבר הזה.

"איך כל ההזויות נופלות עליך?" 🤦‍♂️

מדהים איך שני המינים יכולים להתחבר למשפט הזה, בצורתו ההפוכה.