יומנו של שולט מתחיל

חולף פה.
בזריזות קורא רצף בלוגים ...
מגלה תופעה שחוזרת על עצמה,
כל בחורה כותבת משפט או שניים ולפתע מתפלקת לה קריאה למגע,
מבקשת מקהל הקוראים סטירה טובה, זיון חזק או אפילו חיבוק קטן מלטף.
ענן זבובים עט עליה כמעט מיד בתגובות: שולטים - אני. אני. אני. קחי אותי. אני ראשון. רק תאמרי אתן לך בראש.
ביני לביני, תוהה האם משהו אמיתי קורה כאן.

נושם עמוק, עוצם עיניים ...

וחוזר על קריאתי המהדהדת באפלה:
את, כן את, זו שרוצה שיראו אותה.
לא משנה לי גיל, גזע, דת, משקל, גובה, צבע עיניים, אורך שיער
מספיק לי אחת שרוצה, שרוצה לנסות להרגיש משהו.
להתפלש ברגש ולהתענג על כאב.
מוכן להיות איתך עדין, להיות איתך קשה, להכאיב, לענג,
להיות רציני עד כאב ולצחוק מכל הלב.
בואי. אני פה. אני כאן בשבילך.
גרוש. חופשי. רוצה.

בואי אליי.