בין בלוגיסטים

אתמול הייתי בהופעה של להקת "OVERTONE" (מקווה שכך מאייתים). זה היה ערב מחווה לU2. לא מספיק התרגשתי מהשירים ... בסוף ההופעה קיבלנו אני וחברה שלי נשיקה מהסולן.

לא יכלתי לבקש סיום מרגש מזה...

But....

I can't get enough

I guess i never will

אני ניגמלת מאלכוהול, זאת אלטרנטיבה בריאה יותר.

אם יש דבר מהנה יותר משתיה הרי זו ההנאה מהגמילה עצמה....

[משעשע לצאת ולהזמין "פטל " בבאר]
וכמו הרבה דברים, כשגורם הנאה אחד (ועיקרי) יורד מהפרק אזי נפתחת הנפש ושוקקת לדבר שימלא את החלל.... ומה נכון יותר עכשיו מאיזה אדון <<מניאאאאאקקק >> שיכרוך קולר עבה שחור ומשורשר סביב צווארי וימשוך אותו אליו בהתעללות מעייפת ומייגעת.....
(אני יכולה להמשיך לחלום)

כן כן,
רק מלכתוב את הפוסט הזה קצב פעימות ליבי מואץ, והוא פועם בחוזקה.....

מבין הבלוגים הנפלאים שכאן, הספקתי להסתנוור משני מטאורים מופלאים. הרי לכם חומר משובח כתוב ע"י:

1) אגדיר (שולט)

2) Silence (נשלטת)


שני כותבים מדהימים (בלשון המעטה) בעיניי

ידיי יכולות להיות כפותות, עיניי מכוסות, גופי יכול להיות כפוף אל הריצפה, אני יכולה לספוג את כאביי והשפלותיי,אבל תמיד אבקש להתאחד עם נפשך.למצוא בך את האהבה.
כשאני מתבוננת ... אני יודעת.

אין לי אדון (קצת מבאס).

לא יודעת אם זה בגלל שלהיכנס לנעליים הגדולות האלה או פשוט פנטזיות לא אמורות להתגשם- זאת הבעיה.

מה שבטוח זה שלפחות אפשר ללמוד בכל הזדמנות כשאתה פתוח כלפי הצד השני את טיבעם של אנשים. שזאת נחמה.

אז באתי בגלל הסיגנון ובגלל הגיוון נשארתי

עצמי>רצון>גדל.... גדל יותר>התבדות>כאב>חרטה>מחילה>>>>>> קתרזיס.....

שפחה קטנה מחפשת אדון :
כדאי לו מהסיבה הפשוטה שאין כמו הפינוקים שלי .
מתברגת מצויין כמטפלת ("כן שים את ראשך כאן על ירכיי, אולי עיסוי קטן?אולי תחפוץ בכוס תה?")
אבל בטוח זה לא מספיק (חחח אולי אצטרך לעבוד על הסטטוס שלי)

<שמור כעתודה לחוויה המסחררת שתיקרה לי>

[נ.ב- אפשר להקדיש אותה כבר לאדון העתידי שלי בהכנעה?!]

כך אמר מרטין לותר עת עמד לפני שופטיו ובאותו אופן נהג לצטטו היינריך היינה:

"כאן אני עומד. אינני יכול אחרת. כה יעזור לי אלוהים. אמן!"

מעט דראמטי בהקשר של האתר, ואולי כך מצטיירת האש הבוערת בעצמותיי.