בין בלוגיסטים

ריח בושם חדש נידף באוויר ומשרה תחושה חדשה, מפתיעה כל כך מלאכותית אבל זה המעט שרציתי להרגיש.
לב דואב, זיכרונות חטופים ,הבזקים פתאומיים חולפים בראש של תווי פנים מחויכים, מחייכת ואחר כך החיוך נסוג ,מתגעגעת וחונקת את היצר שוב ושוב. להפתח לדברים אחרים, לחתום את כל מה שכבר שייך לעברי. שוב התהליך המתמשך האינסופי דרך הבחירות וההחלטות שמשנים את מסלול חיינו. הרגשה של חידה ומיסתורין על עצם מהותינו, גורלינו גדולתינו חולשתינו (אם לא נשאל עכשיו אז מתי?!).
האינטליגנציה שלנו או לפחות אנו תופסים את האינטליגנציה כאחת שתגאל אותנו ונהיה חכמים מספיק בכדי להבין את מה שמקיף אותנו בחיים. אבל לדעתי זה חיזיון תעתועים. המוח משטה בנו... והאגו כובש את דרכו בתוך עצמינו.