לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין בלוגיסטים

בוגי בלוג- כמו גלידת בוגי, מילוי בתוך קוביה קטנה.
לפני 17 שנים. 26 ביוני 2006 בשעה 18:10

עוד יום נשרך אחריי
תליתי את תקוותיי כי יהיה לי כוח להסתובב בעיר ולטפל בדבריי וכשהגעתי עד למספרה היא היתה סגורה
(נו ברור, יום שני היום, איך לא חשבתי על זה קודם)
קוראים נחמדים ,קוראות מרטיטות קראתן את ספרו של סטיפן קינג?העמדה?
ובכן- הסיפור האפוקליפטי לא יכול להשאיר אותי אדישה כל כך (הרי הסיפוק מהספונטניות דעך, והציפיות נדחקו בשל השיגרה המתמדת) אז הספר הזה הוא בהחלט תשובה לוגית עבור אנשים שלא מצליחים להימלט מהשיגרה...
[אפרופו שיגרה - עבורינו זה עוד יום, אבל עבור החייל ששילם מעצמו והפך בעל כורחו לקורבן של פוליטיקה... מי יפצה אותו על התעלול המכוער הזה...]
הנה אני נאנחתי עכשיו , מניחה סנטר על כף ידי, ומהרהרת: איך אקנח את היומית שלי.

מה השעה?
הזמן להשתגע...

לפני 18 שנים. 21 באפריל 2006 בשעה 10:56

ריח בושם חדש נידף באוויר ומשרה תחושה חדשה, מפתיעה כל כך מלאכותית אבל זה המעט שרציתי להרגיש.
לב דואב, זיכרונות חטופים ,הבזקים פתאומיים חולפים בראש של תווי פנים מחויכים, מחייכת ואחר כך החיוך נסוג ,מתגעגעת וחונקת את היצר שוב ושוב. להפתח לדברים אחרים, לחתום את כל מה שכבר שייך לעברי. שוב התהליך המתמשך האינסופי דרך הבחירות וההחלטות שמשנים את מסלול חיינו. הרגשה של חידה ומיסתורין על עצם מהותינו, גורלינו גדולתינו חולשתינו (אם לא נשאל עכשיו אז מתי?!).
האינטליגנציה שלנו או לפחות אנו תופסים את האינטליגנציה כאחת שתגאל אותנו ונהיה חכמים מספיק בכדי להבין את מה שמקיף אותנו בחיים. אבל לדעתי זה חיזיון תעתועים. המוח משטה בנו... והאגו כובש את דרכו בתוך עצמינו.

לפני 18 שנים. 8 במרץ 2006 בשעה 17:48

לפני 18 שנים. 6 במרץ 2006 בשעה 0:25

בשיעור הדרמה, התבוננתי במשתתפים שאיתי בחוג
בשיעור דרמה התבקשתי לקרוא בקול רם סיפור קצר מהדף
קיבלתי ביטחון הזדקפתי ונאמתי לפני הכיתה
ואז ביקשתי משניים שיעזרו לי . הם עמדו לצידי.
ניסו להשתלב במערכה. רק שאני עשיתי תנועות ידיים חדות מדיי.
כשהתעשתתי, ניסיתי למקם את שלושתינו בחלל ואז לפתע
כרכתי במהירות זרועות סביב המותניים של אחד הבחורים והרפתי.
הוא שרירי וגבוה. הרגשתי עד כמה הוא חזק.
הצלחתי להבחין בארשת פניו והוא כאילו ביקש להגיב.
בחלוף הרגע -משהו בתוכי כבר רצה אליו.
אך אני,בין העיניים הסורקות של הקהל הרגשתי מבוכה והיה לי קשה להמשיך.
שתיקה אחזה בי.

לפני 18 שנים. 2 בינואר 2006 בשעה 0:28

לפני 18 שנים. 26 בדצמבר 2005 בשעה 19:18

לפני 18 שנים. 11 בדצמבר 2005 בשעה 20:05

כמה יש לי לספר , אבל זה בעיקר רעיונות שצצים לי בראש,
אין לי זמן לעשות את זה
אבל כשאני אתפנה- אני אשתדל לחדש לקוראים שלי

לפני 18 שנים. 21 בנובמבר 2005 בשעה 10:15

אהלן חבר'ס
התגעגעתי לבלוג ולאנשים

לפני 18 שנים. 26 בספטמבר 2005 בשעה 11:19

היום אני משדרת בסאונד סיסטם
(על הרגאיי שייך כנען)
אני רק ערכתי את שאר השירים...

(נאסר עליי לשדר מלודיקה וכן שירי רוק כבדים )

לפני 18 שנים. 23 בספטמבר 2005 בשעה 14:58

איך?!
איך שירי מיימון מצליחה להוציא ממני את השירי מיימון שבי...
קולות גבוהים והשקט כבר לא נשאר .