עופר, מהמשרד שליד, יש לנו איזו הבנה. בלי יותר מדי מילים, אבל אני חושבת שהוא קלט אותי פעם גולשת בכלוב והבין כמה דברים. קשה, קשה לגלוש מהעבודה, גם אם מקפידים כל פעם למחוק היסטורי ולא לשמור סיסמאות במחשב.
הוא עושה לי המון בדיחות על ספאנקינג - כבר כמה פעמים הוא יעני התכופף כדי שאני ארביץ לו עם הסרגל (סרגל של חמישה עשר סנטימטר, אתם יודעים, מאלה הקטנים מהפלסטיק).
בקיצור, היום הוא נכנס למשרד שלי בזמן שהשקיתי את אחד העציצים - יש לי פינת עציצים על הארונית שליד החלון, כי אני שונאת משרד בלי עציצים - וצבט אותי במותניים בלי שאני אשים לב שהוא שם.
אז זה שצווחתי עד שכמעט נקרע לו עור התוף, מילא. וזה שקפצתי לחצי מטר באוויר, גם מילא. אבל זה שהסתובבתי בתנועה אוטומטית והתזתי עליו את כל המים שנשארו בקנקן - זה כבר פחות מילא.
אחר כך שנינו התפקענו מצחוק איזו חצי שעה. אני עם הקנקן הריק ביד, הוא עם בגדים רטובים. ואם זה היה סרט כחול, פה היה נכנס הקטע של "אתה צריך לייבש את הבגדים, תוריד אותם". אבל בגלל שזה לא, הוא סתם הלך להתייבש במייבש ידיים שבשירותים.
אז זהו. שתדעו שאני משקה גם אחרים, שיגדלו. נראה, אולי מתישהו אני אתן לו להשקות אותי בחזרה. :)))
לפני 19 שנים. 13 בספטמבר 2005 בשעה 11:21
